ידועה המחלוקת בין רבנו בחיי והראב"ד לגבי מציאות של מצב "רשות", דבר שאינו מצווה ולא עבירה, והובא זה בריש עין אי"ה. האם מדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות דעות אפשר לדייק שס"ל כרבנו בחיי? שהרי כתב:"ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה’ והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". ולכאורה היה לו להגדיר זאת כרשות ולמה להגדיר זאת כמצווה? אלא משמע שאלו שתי האפשרויות: שינה לצורך = מצווה, ועבודה לקב"ה, לא לצורך =עבירה. האם יש מקומות אחרים ברמב"ם שאפשר לראות משהו על הנושא?

שלום רב: קשה לדייק מדברי הרמ' שהזכרת. הרמ' לא כותב שאם השינה אינה לצורך עובדת ה' נחשבת כעבירה. ולי נראה שמדברי הרמ' בהקד' למס' אבות כשמדבר על חלקים השונים שיש באדם הרמ' דווקא מדבר על חלקים שיש בהם עניני רשות ואין בהם מצווה או עבירה. כל טוב