שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • הסוכה והסכך
קטגוריה משנית
  • משפחה, ציבור וחברה
  • שכנים ושותפים
undefined
שאלה
שלום לרב, בבניין שלנו יש חצר משותפת. אחד מהשכנים (אולי שוכר בית בבניין) בונה את סוכתו כבר שלוש שנים במקום מסויים. האם יש לו חזקה לבנות שם? חזקת קרקעות \תשמישין? אשמח לפירוט (אם אפשר מקורות) והסבר על חזקות אלו. תודה מועדים לשמחה.
תשובה
שלום וברכה, אין לבונה סוכה בשטח משותף חזקה על המקום, אמנם לאחר שלוש שנים נראה שקנה חזקה מצד מנהג המקום. פירוט הדבר: בפרק שני של בבא בתרא שנינו שיש לאדם חזקת תשמישין ברכוש חברו, אם הוא השתמש בו בפניו והבעלים לא מחה בו. אין זה קניין לגוף הדבר אלא לשימוש בו. הראשונים נחלקו האם כדי לקבוע חזקת תשמיש צריך שלוש שנים של שימוש ושמא אף טענה שמכר לו את זכות השימוש במפורש. או שמא מספיק שימוש בזמן מועט בפני הבעלים, ושמא יועיל אף ללא טענה שמכר לו את הזכות במפורש, אלא עצם שתיקת הבעלים מול השימוש של השכן, מורה על כך שהוא מקנה לו את זכות השימוש (קצות החושן סימן קנג, ס"ק ג. והוא מבאר שהקניין הוא עצם השימוש בו) או שהוא מוחל על היכולת שלו למחות במשתמש (נתיבות המשפט סימן קצב ס"ק ו). השולחן ערוך (סימן קנה סעיף לה) נקט כדיעה המרחיבה את חזקת תשמישין, כך שהיא חלה אף בשימוש מועט, וללא טענת מכירה מפורשת. בדעת הרמ"א נחלקו הפוסקים, הגר"א (סימן קנה ס"ק צט) ועוד נקטו שהוא מודה לשו"ע, ואלו לדעת הסמ"ע (סימן קנג ס"ק לב) פסיקת הרמ"א משתנה לפי המציאות בה אנו מודדים מי מוחזק בדבר. אמנם יש לדון שחזקה על מקום השותפים עבור הסוכה אינה חלה משני טעמים קבועים ועוד טעם משתנה: א. כיון שאין מחזיקים על חצר השותפים בשימוש בחצר, אלא רק בהעמדת מחיצה שנועדה למנוע כניסת השותף לחצר. כפי מבואר במסכת בבא בתרא דף נז. כדעת הרמב"ם רי מגש, ורמב"ן, וכמבואר בטור סוף סימן מ' ונפסק בסמ"ע שם ס"ק כב. טעם הדבר הוא משום ששותף אינו רואה צורך למחות בשותפו כשהוא משתמש בחצר, כיון שהחצר נועדה לשימוש שניהם, ורק כששותפו עושה דבר משונה שמונע ממנו מלהיכנס לחצר הוא אמור למחות בו ואם אינו מוחה בו יש חזקה. ואומנם היה מקום לדון על סוכה כאל מחיצה שמונעת מהשותף השני מלהיכנס לחצר, אך כיון שעיקר העמדת הסוכה היא לשימוש בעל הסוכה ולא למניעת האחרים, וכך הדרך להשתמש בחצר המשותפת להעמדת סוכות, העמדתה אינה מתפרשת אצל השכנים האחרים כהשתלטות על החצר המשותפת כיון שהעמדתם היא זמנית למשך ימי החג בלבד, וממילא אין חזקה כתוצאה מאי מחאת השכנים. נימוק זה שייך רק בהחזקת סוכה על חצר משותפת. ב.מצד שהשימוש בסוכה הינו שימוש קצר ומוגבל לאורך שבעה ימים בלבד במשך השנה, ושימוש מעין זה אינו מעורר את חברו למחות בו. ניתן למצוא ביסוס לעקרון זה, שבכל אופן שהאחרים אינם אמורים למחות מחמת שימוש המחזיק הן מחמת הרגילות, והן מחמת רמת ההפרעה שכוללת את משך זמן השימוש מועט בשנה, אין חזקה, מדברי הריב"ש בתשובה רמח, שם דן במי שהחזיק בחצר חברו לפרוק את בהמותיו בשעת הבציר, והוא נוקט שאין חזקה כיון שהדרך הוא לא להקפיד בשימוש זה במקום הנדון שם בתשובה כיון שאינו קבוע אלא רק מעט זמן בכל שנה וז"ל "כי מה שהעמידוה בגמרא ברחבה שאחורי הבתים, זהו לפי מה ששנו במתני' היה מעמיד בהמה בחצר וכו', רוצה לומר בתמידות בלי הפסק ובזה דרך להקפיד.. ומ'מ למדנו מן האוקימתא ההיא, שאם המקום הוא שאין מקפידין עליו בתשמיש ההוא, אינה חזקה. ובנידון זה שאינו תמיד בלי הפסק אלא מידי שנה בשנה, אין דרך להקפיד במקום כזה". כך שמפורש בריב"ש שאנו מתייחסים גם לתדירות של השימוש, וכשהוא במינון שאינו מפריע לשאר השכנים, לא קנה חזקה בשימוש המקום. נימוק זה שייך אף במחזיק בשטח חברו לשם בניית סוכה. ג.נימוק נוסף שמצידו אין לבונה חזקה, הוא מצד שיכולים השכנים לומר שבעת שלא מיחו, לא ראו צורך למחות כיון שלא הוזקקו לשטח על מנת להקים את סוכתם, כגון שהיו זוג צעיר שנסע להורים למשך החג וכדו', וכמבואר בטו"ש סימן קנד סעיף טז, שבזמן שהמחזיק אינו מזיק את חברו בעת השימוש, למרות שחברו יכול למחות בו, לא קנה חזקה. (דעת הרמב"ן הממצע אותה פוסק השו"ע) ואם כן כמו שבפותח חלון על חורבת חברו, לא קנה חזקה כיון שחברו אינו ניזוק מהחלון למרות שאם בהמשך יהפוך חורבתו לחצר הוא יינזק מהחלון, כך כששכן אחד הקים סוכתו בשטח משותף, והאחרים אינם נזקקים לשטח זה, לא קנה חזקה לשנים הבאות אם הם יזקקו לשטח לשם הקמת סוכה. נימוק זה שייך רק במקום שאכן השכנים האחרים לא ראו צורך במקום הסוכה בשנים הקודמות. אמנם מצד שני הנימוקים הראשונים הדבר יהיה תלוי במנהג המקום, כיון שאם ינהגו שמי שבונה סוכתו בשטח משותף זכה בשימוש המקום לשנים הבאות, זה סיבה לגרום לשכנים למחות במי שבא לבנות סוכתו בשטח משותף, ואם לא מחו בו קנה חזקה. ולפי זה נוטה הדבר שמי שהחזיק שנים רבות ללא שימחו בו, קנה חזקה, כיון שברור לכל שלא ידחו אותו מהמקום הקבוע שלו. ונוטה הדבר שבשלוש שנים שבנה סוכתו ולא מחו בו קנה חזקה, לענין שאם ירצו אחרים לבנות סוכתם במקום שלו אינם יכולים, אך אם ירצו השכנים להרחיב הבנין וכד' במקום זה נוטה הדבר שלא יכול למנוע אותם. הדין נכון אף לשוכר כל עוד הוא מתגורר בבנין. בברכה הרב מרדכי גרוס.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il