בהלכות רכילות החפץ חיים מביא גם דוגמאות של סיפור גנות על חברו, ולא סיפור דברים סתם. האם סיפור גנות נכלל באיסור רכילות או לשון הרע? מהי ההגדרה המדוייקת של רכילות?

החפץ חיים מגדיר בתחילת הלכות רכילות שכל סיפור שאדם משער שיכניס שנאה בלב השומע לאחד אחר אסור משום רכילות, ואפילו אם אין כוונת המספר לגרום לשנאה זו, ואפילו אם לדעת המספר אין זה מעשה רע אלא רק לדעת השומע. כאשר מספר דבר גנות נחשב גם לשון הרע, אך בכל לשון הרע עובר גם על רכילות, כמבואר גם בפתיחת החפץ חיים במניין הלאוין (לאו א' - "לא תלך רכיל... ויש עוון גדול מזה עד מאוד והוא לשון הרע, והוא בכלל לאו זה". ובהערה בהקדמה לספרו כותב שבאמת יש הרבה דינים בהלכות רכילות שנוכל ללמוד אותם מדיני איסורי לשון הרע, ובכל זאת חזר ופירטם גם בהלכות רכילות מחמת גודל המכשול המצוי החטא זה כדי שלא יבואו ללמוד דבר מתוך דבר באופן לא נכון אלא הכל יהא מפורט שוב. בברכה,