החת"ס (יו"ד, קלה) כותב, ששותפים מותר להם להגיד אחד לשני תעשה לי מלאכה ומחר אני אעשה לך מלאכה יותר קשה ואין בכך בעיית ריבית, כמו שכתוב בסימן קס,ט. האם הוא הדין בישוב, שהתושבים שומרים בלילות ואחד אמר לחברו: שמור במקומי ב9-12 בלילה ואני מחר אשמור במקומך מ12- עד 3 לפנות בוקר, שזה יהיה מותר כי כל בתושבים נחשבים שותפים?

שלום וברכה. הדמיון שלך בין נדון השאלה לתשובת החת"ס מתוק לחייך, אכן יש להתיר הדבר כל עוד השמירה מוטלת על תושבי היישוב ולא הועברה לידי חברה חיצונית. בישוב בו מוטל על התושבים לשמור משך זמן מסוים מותר לתושב להחליף עם שכנו גם כשמחליף בין שמירת יום ללילה, זאת למרות שהתעריף של שמירת לילה גבוהה מזו של היום. הדבר מותר כיון שהשכנים מוגדרים כשותפים בעול השמירות, וממילא אין איסור ריבית בין שותפים כששניהם פועלים יחד במלאכה. כפי שהחתם סופר בתשובתו מרחיב את גדר שותפים לעניין דין ריבית אף ביחס לתושבי העיר ביחס לחובות הכללים של בני העיר. יש להתיר אף במקום בו נהוג לאפשר המרת חובת השמירה בתשלום לחברה שתשמור במקום התושב, כיון שסוף סוף חובת השמירה מוטלת על התושב, אם באופן של שמירה אישית או בתשלום כספי. אך אם הישוב העביר את נטל השמירה לחברה חיצונית. והחברה מאפשרת לתושבים לשמור, הדבר ייאסר כיון שאינם מוגדרים כשותפים בנטל השמירה, אלא החברה היא שמחויבת בדבר (עבור תשלום כולל מהישוב) אמנם נחלקו הרמב"ם והרי"ף, סמ"ג ועוד האם יש דיני ריבית בשותפים בו האחד אינו משתתף בטרחה עבור השותפות. שהנה בגמ' ב"מ סט, מתירה הגמרא ליטול ריבית מהאריס השומר על הבהמה השייכת לאריס ולבעליו. והיא מזכירה שני נימוקים להתיר, מצד שהם שותפים ומצד שהוא אריס. ונחלקו הראשונים האם ההיתר בגמ' הוא מצד שהם שותפים והתוספת שהוא אריס נזכר רק לביאור למה אין בזה גזל משום דיני ממונות. ולפי זה ההיתר של שותפים הוא אף במקום שאין השותף עוסק בעסק כפי המקרה המופיע בגמרא, או שהיתר הגמ' הוא מצד שהאריס משועבד לו, ומה שהזכירו שהוא שותף הוא לרווחא דמילתא כדי להסיר לזות שפתים (כפי שמפרש הב"י) או מסיבה אחרת. ולפי זה אין היתר ללוות בריבית בין שותפים, כשאחד אינו משתתף בפועל בשותפות. ורק במקום ששניהם משתתפים יש היתר. אך בנדון השאלה שני השכנים שותפים לטרחת השותפות ולכן גם הרמב"ם מודה שמותר. בברכה רבה, הרב מרדכי גרוס.