ביזוי על ידי רב

מה צריכים לעשות תלמידי חכמים גדולים צדיקים וישרים שרב גדול ביזה אותם וכינה אותם בכינויים של גנאי: שקרנים רשעים וכדומה?

הגמ' במסכת יומא אומרת כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. זאת אומרת שחובה על ת"ח לשמור על כבודו שהוא כבוד התורה. ואולם הגמ' ממשיכה: "והתניא הנעלבים ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים ועונים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"? ומשיבה הגמ' אומנם מידת חסידות לא להשיב אבל עליו לשמור בליבו. ומפרש רש"י: "ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק". ושוב שואלת הגמ': "והאמר רבא כל העובר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" א"כ עליו גם למחול בליבו? ועונה הגמ' שזה כאשר מי שהעליב בא לבקש סליחה ולהתפייס עליו להתפייס ולא לשמור בליבו. זאת אומרת שמסקנת הגמ' היא שת"ח שפגעו בו אל יגיב, אלא עליו לנקום ולנטור בליבו. ואם אינו עושה כן, אינו ת"ח, ואם בא לבקש ממנו מחילה והוא מוחל, מעבירין לו על כל פשעיו. דרכם של ת"ח שמרבים שלום בעולם. בטוחני שאם ת"ח צדיקים וישרים שבכל החוגים היו מאוחדים באהבה זה לזה ומסייעים זה לזה, אשכנזים וספרדים, אגודאיים וציוניים, ליטאים וחסידים, כדרכם של ת"ח שבא"י שנוחים זה לזה כשמן זית, היה כבוד שמים מתגדל ומתקדש, שהרי כולם מתכוונים לכבודו ית"ש. הפירוד נגרם כי כל אחד מפרש את האחרים לפי הבנתו, ואילו היו מדברים זה עם זה היו נוכחים שכולם מכוונים לשמו ית'. ההבדלים אינם כה גדולים ומיניה ומיניה יתקלס עילאה, והיה מתקיים בהם את והב בסופה. ככל שמתקרבת הגאולה מתאמץ הס"א להרבות קטגוריה בין ת"ח, כי יודע הוא שאחדות בין ת"ח זהו סופו והוא מתאמץ בכל כוחו למנוע אחדות. הרב אומר באורות התחיה כה': "סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה... טמונה אחדות זו במטמון של קטגוריא ומריבות אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה, שמעוררת הרגשה כללית לצפיה לתשועת הגוי כולו". רבש"ע תן לנו את הכח להתאחד, למענך עשה אם לא למעננו.