- משפחה, ציבור וחברה
- שכירות, קנייה ומכירה
165
שאלה
ראובן הוא אחד מהחברים,והוא התקשר על דעת עצמו,ומי שקנה הוא לא הלך למקום שאמרו לו ,כי זה היה רחוק.
אשמח למקורות.
תשובה
בדיני השליחות ישנו כלל תלמודי מפורסם "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" פירוש מילולי- אני המשלח שלחתי אותך לתקן את המציאות בשליחות הנ"ל ולא לעוותה.
משמעות הביטוי הנ"ל היא, שהמשלח יכול להקפיד על ביצוע השליחות באופן שהוא ביקש, ואם היא אינה מתקיימת באופן שהוא ביקש, הרי מעשה זה אינו בשליחותו של המשלח, ואין השליח יכול לחייב את המשלח לקבל את תוצאת מעשה השליחות. ואז, אם השליח לא אמר למוכר החפץ שהוא קונה זאת בשליחות חברו, אזי המקח קיים (וכן השליחות ) והשליח אמור לספוג את ה"נזק" ההפסד הכספי, שהוא גרם למשלח. כל זאת אפילו אם בכללי מקח וממכר,הרגילים, היה הדבר נחשב לתקין.
לדוגמא- אדם הקונה חפץ מחבירו והונו אותו ביותר משישית מהסכום שאמורים לשלם עבור מוצר זה, הרי המקח בטל והקונה יכול לחזור בו ולהחזיר את החפץ למוכר. אמנם אם הונו אותו בפחות משישית המקח קיים. לעומת זאת בשליחות אם אדם בקש מחבירו לקנות לו חפץ מסויים בסכום מסויים, אזי אם הוא שינה מהסכום וקנה במחיר יותר יקר אין הוא יכול לחייב את המשלח לקבל את החפץ ממנו ולשלם עליו.
מכאן אנו מגיעים לשאלתך.
השאלה המרכזית שיש לשאול כאן היא מה הייתה המשמעות של ההודעה של אחד מהחברים לראובן, בדבר ה"חנות הזולה" האם התכוון השותף הנ"ל לראות בכך תנאי בשליחות ובכך הדבר היה מחייב את השליח או שמא אין בזה אלא "עצה טובה" ואין היא מחייבת. דבר זה ניתן לברר רק אצל דיין/ בית דין שיכול לשמוע את טענות שני הצדדים ולבחון לפי תובנת ליבו את משמעותה של האמירה הזאת.
אמנם- בשאלתך ישנו עוד מוטיב שהרי כאן ישנם כמה "משלחים" שכמה חברים ביחד בקשו מראובן לקנות את הבושם והשאלה נוספת תהיה האם אמירתו של אחד מן החבורה בדבר החנות הזולה הופכת להיות אמירה כללית ששייכת לכל השליחות וממילא לכל מחייבת כלפי כל המשלחים.
הפועל היוצא מן הבירור הוא: האם אותו אדם שהתקשר והורה על החנות הזולה יוכל להתנתק משליחות זאת או לפחות לטעון כלפי השליח שהוא מוכן לשלם כפי חלקו בשליחות מסכום הבושם במקום הזול, והאם אמירה זו יכולה להחשב כאמירה של כל השותפים שנדברו יחדיו בקניית הבושם
ללא שמיעת טענות הצדדים קשה לפסוק מכאן דין, אך נראה לענ"ד מתוך רוח השאלה, שלשון זו לא הייתה בגדר הדבר המחייב, שהרי המשלח ה"מייעץ" לא הלך בעצמו לקנות שם, וכפי הנראה מתשובתו של ראובן החנות הזולה הייתה במקום רחוק יותר והקניה שם הייתה מלווה בהפסד ממון וזמן (שאגב - מבחינת הדין, מי שהוציא הוצאות בשליחותו בשביל לבצע את ציווי המשלח רשאי לדרוש החזר הוצאות אשר היה נחוץ לשליחות זאת.)
ממילא אם נגדיר כך הרי גם לשאר החברים אין יכולת לבוא בטענה כלפי השליח, מדוע הוא לא קנה במקום הזול.
אשר על כן נראה שאין ראובן חייב לשלם את הפרש המחיר לשאר החברים.
מקורות - קידושין מ"ב : וראשונים שם
שולחן ערוך חושן המשפט- סימן: קפ"ב סעיפים א' - ג' וקפ"ה סעיף א'
