שלום לרב הרמב"ם במשנה תורה הלכות ע"ז כותב כי מי שעובד עבודה לא מקבלים תשובותו לעולם. גם לגבי "מברך" את השם כותב שלא מקבלים את תשובתו. בהלכות תשובה כותב הרמב"ם כי התשובה תריס בפני הפורענות ואפשר לחזור בתשובה על הכול. איך מיישבים את הסתירה? האם מדובר על עובד עבודה זרה במזיד לתאבון? האם בימינו שאין בית דין הדן דיני נפשות יש אפשרות לשוב בתשובה על הכל?

לשואל שלום, שאלה גדולה זו נשאלה כבר על ידי נושאי הכלים על הרמב"ם (כדאי לעיין בכסף משנה ובלחם משנה על הלכות תשובה ג, יד), אבל כבר הרמב"ם עצמו התייחס לסתירה שבדבריו, וכך כתב באחת מתשובותיו (מהדורת בלאו עמ' 501): "ומה שאתם חושבים לסתירה בדבר המינים, אין בו סתירה כלל, לפי שאחד משני המאמרים 'אין מקבלין אותן בתשובה', רוצה לומר בזה, שאנו לא נקבל מהם תשובה. ולא נראם בחזקת בעלי תשובה, אלא בחזקת מינים כפי שהיו, והצדיקות שהם מראים היא או מסיבת הפחד או לגנוב דעת הבריות . וזה המאמר האחרון 'אבל אם שב מרשעו, והוא בעל תשובה, הרי זה מבני עולם הבא' הוא שאם שבו באמת במה שבינם לבין בוראם, יש להם חלק לעולם הבא, וזה דין בדבר מה שבינם לבין בוראם, וזה הראשון בדבר מה שבינם לבין בני אדם". באשר לתשובה בימינו כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (א, ד): "אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת". ועוד: לפי הגמרא ביומא (פו ע"א) נראה שגם חייבי מיתות בית דין יכולים לשוב בתשובה, ולפי התוספתא שם אפילו מזיד בר תשובה הוא. ההורג בשוגג ח"ו יכול לשוב בתשובה כמבואר בשולחן ערוך (או"ח קכח סקל"ה רמ"א ומשנה ברורה). ואפילו אם רצח במזיד אם לא היתה התראה איננו נחשב בחייבי מיתות בית דין ונראה שתתקבל תשובתו (ראה משנה ברורה שם סקק"ל). ומפורסמת בהקשר זה תשובת המשקל של הרוקח (הלכות תשובה סימן כג) שכתב: "רוצח. הכה איש את רעהו ורצחו נפש בין איש בין אשה או הרג את הקטן ילך בגולה שלש שנים וילקה בכל עיר ויאמר רוצח אני ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יגלח שער זקנו וראשו ולא יכבס את בגדיו ולא ירחץ את בשרו וזקנו ירחץ פעם אחת בחדש ויקשור ידו אשר רצח בה בשלשלת ובצוארו וילך יחף ויבכה על רציחתו ויתענה בכל יום עד שיגמור גלותו ואחר כך שנה אחרת יתענה שני וחמישי אף על פי שהתענה ג' שנים בכל יום ולא יעשה לשום אדם רעה וישתוק לכל אדם ואם יאמרו לו רוצח אל יתקוטט אך יהיה כמחריש ולא ילך לשחוק באותן ג' שנים וכשיצאו מבה"כ ישכב בכל יום לפני בה"כ ויעברו עליו ולא ידרכוהו ויכבד את אשתו ואת כל אדם ויתודה בכל יום". בברכה נאמנה