1. ילד בכור שנולד לאב לוי או לאמו הלויה (האב לא לוי), פטור ממצות פדיון על פי התורה. טעו בלא יודעין ועשו פדיון: א. האם הברכות על הפדיון ושהחיינו לבטלה ? ב. כיוון שהתורה פוטרת, משמע שאין חובה, אבל אין איסור ולכתחילה אפשרי הפדיון ? 2. ישראלית שלא הפילה וילדה לראשונה בן זכר בניתוח קיסרי אין חייבין לפדותו מן התורה. ילדה בן שני אחריו בדרך הטבע (וגם לא היו לה הפלות) בבחינת "פתח ולדא", מה דינו לעניין הפדיון ?

לשואל, שלום! 1. כשהאב או האם לויים התורה פוטרת מפדיון, והמובן הוא שאין בכך שום מצווה. כמובן אין איסור לתת לכהן כסף במתנה, אבל אין לזה שום משמעות של מצווה. ממילא, אם טעו ופדו את הבן ברכת המצוות הייתה ברכה לבטלה. לגבי ברכת שהחיינו יש מקום לדון: מסוגיית הגמרא בפסחים קכא ע"ב עולה שיש שתי סיבות לברכה זו: האב ראוי לברך בגלל המצווה, והכהן ראוי לברך בגלל המתנה שקיבל (הגמרא שם מתחבטת מי מהם יברך, וביארו הראשונים שהספק הוא מהי הסיבה החשובה יותר ומי מהם יברך להוציא גם את חברו ידי חובה, ומשתמע שיש הצדקה שהכהן יברך על עצם המתנה). ממילא, אם הכסף שהכהן קיבל יישאר אצלו ולא ייתבע בחזרה, תהיה הצדקה למפרע לברכת שהחיינו שנאמרה עבורו. קיימת דעה בפוסקים שלפיה בימינו ראוי לפדות בן לויה, מחשש שמא יחוס הלויים אינו בטוח (שאילת יעב"ץ ח"א סי' קנה; אך לא בבן כהן, כדי שלא יקלו בקדושת הכהונה). אולם אחרונים דחו דבריו (שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רצא) וכתבו שלא ראוי לנהוג כך, בין השאר מחשש שיברכו על כך ותהיה זו ברכה לבטלה (מנחת יצחק ח"ב סי' ל; אוצר פדיון הבן פרק ז סעיף ח). 2. הנולד בניתוח קיסרי וכן זה שנולד בלידה רגילה אחריו פטורים מפדיון (שו"ע יו"ד סי' שה סכ"ד).