יחס לעבודה זרה כיום

נראה לי שפשוט שבימי מתן תורה ולאחריה הע"ז הייתה בשפע ונחשבה לדבר מקובל בעולם שסחף רבים, ולכן התורה אסרה באיסורים רבים וחמורים התקרבות כלשהי לע"ז או לדבר הדומה לו. לא ניתן להגיד שכיום, כשרוב העולם סולד מע"ז, וכל ילד יודע שזה דבר טפשי ומאוס, ניתן להקל ביחס אליהם? למשל כנסיית הותיקן ברומא שמבקרים בה אלפי תיירים בכל יום. לא מרגישים שם אם מגיעים יהודים או לא. אז מה הבעיה שאדם יכנס אם ברצונו להתרשם מהאומנות והאדריכלות במקום. הוא יודע שאין שום בדל אמת בנצרות אך בתקופות הקדומות לא היו מוזאונים וכל פרטי האומנות הוצבו בכנסיות ללא קשר לפולחן. אשמח להבין מדוע היחס לנוצרים גם כיום נשאר בחומרתו והאם לדעת הפוסקים שלעכו"ם מותר לשתף יש צד להקל ובמה. תודה רבה על הזמן שהרב מקדיש!

שלום רב: עבודה זרה זו תפיסת עולם. נכון שיש הבדל בין העבודה זרה של פעם לעבודה זרה בצורה המעודנת של הנצרות. אולם מכיון שכל העולם התקדם אנו מצפים שגם הדרך המעודנת לעבודה זרה גם היא תעלם מן העולם. אחד מן ההבדלים הגדולים בין אמונת היחוד לעבודה זרה נוגע לשאלה האם האדם צריך להתאמץ לעלות אל השמים. האם עבודת ה' היא עבודה שדורשת התעלות מתמדת. או שמא הקב"ה יורד אל האדם. הדחף להגשים את האל הוא הדחף להשאר כאן למטה ולקרב את האל למושגים הארציים שלנו. הנצרות משאירה את הציורים של השילוש משום שהיא דת וותרנית שאינה מאמינה שניתן לתקן את העולם ולרומם אותו. העולם נולד בחטא, שקוע בחטא. האל מרחם כל כך עלינו וכחלק מרחמיו הוא מתעבר ונולד מחדש לידה שמאפשרת לנו בדרך קלה יותר ליגוע בו ולזכות באושר. רק תאמין בשילוש ואתה זכאי. השילוש הוא תפיסה שלמה של דת שהיא הבשילה את הדרך למערביות. הצרכים האנושיים הנמוכים הם עומדים בבסיס התרבות והם אלו שנוטלים את יסוד האמונה מהתיקון העמוק יותר. תיקון יום יומי . תיקון החברה. תיקון המשפחה ותיקון האומה. אצל הנוצרים אין צורך ויאןיכולת בכל התיקונים הכלליים והחברתיים האלו. הכניסה לכנסייה שהוא המקום שבו מתפללים ופונים אל האל בצורה של השילוש היא נאסרת על אדם מישראל שמאמין. אנו במעשינו מבטאים את ההבדל בין אמונתינו לאמונתם. למקומות ששם לא עושים פולחן ולא פונים אל האל מותר להכנס. כל טוב