האם אין כיום לחשוש לצוואתו של ר’ יהודה החסיד לחלק מהסעיפים למשל שלא ישא בת אחיו או בת אחותו, היות ודעת המשנה בעד, וכן תנא דבי אליהו בעד, ושהיו גבוהים מר’ יהודה החסיד, ולהגדיר סעיף זה יחיד ורבים הלכה כרבים? וכן בסעיפים שונים בצוואתו שניתן למצוא היתרים במקומות אחרים, ואין לחשוש לכך?

לשואל, שלום! על צוואת ר"י החסיד נשתברו קולמוסין, עיין בספר חסידים במהדו' הרב ראובן מרגליות זצ"ל (הוצ' מוסד הרב קוק) במבוא עמ' ג-ו, ובהערות מפורטות על כל סעיף וסעיף שם, כגון בעניין נישואי בת אחיו ואחותו (עמ' טז הערה לב). בוודאי ר"י החסיד לא בא לחלוק על חז"ל, אלא להזהיר על דברים שמבחינה הלכתית צרופה הם מותרים והוא ראה שיש בהם סכנה מסוימת. ויש אומרים שזוהי צוואה לזרעו בלבד. כך כתב בעל 'נודע ביהודה' (מהדורא תניינא אבן העזר סימן עט): דע תלמידי החביב ויהיו דברים הללו חקוקים על לוח לבך לזכרון הכלל הגדול, שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד, והאומר דבר לסתור קוצו של יו"ד מדברי התלמוד - לא יחשב בכלל חכמי ישראל, ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה בלי ספק, שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד - חייבים אנו למשכוני נפשין [=למשכן את עצמנו, להתאמץ] לתרץ דבריו, שלא דיבר [אלא] רק לשעה או למשפחה פרטית, ודברי תלמוד - הם על הכלל. וכיוצא בזה אנו מוצאים לרבינו יהודה החסיד בצוואה שלו דברים שכמעט אסור לנו לשומעם, כי הוא אומר שלא ישא בת אחותו ובגמרא אמרו שהוא מצווה... ואם היה החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל הרי הוא סותר לדברי תלמוד, והיה אסור לנו לקבל דבריו כלל. אבל האמת יורה דרכו, כי החסיד לזרעו אחריו ציווה לדורי דורות, כי ראה ברוח הקדש שזרעו לא יצליח בזיווגים כאלה, ובזה אינו סותר דברי התלמוד, שהוא על הכלל ודברי החסיד היא על הפרט". גם על פי הדעה שדבריו נאמרו לכל ישראל, הראי"ה קוק (עזרת כהן סי' ו-ז) סייג זאת לחו"ל בלבד. "והעיקר נ"ל שבדברים כאלה, שיש בהם גדר של קפידא מצד מזל וכיוצא בזה, יש מקום גדול להקל בא"י יותר מבחו"ל, שהיא ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה ומופקעת משליטת מזלות לגמרי". בפרט בענייני שידוכים, כאשר בני הזוג מעוניינים להינשא ומתאימים ביראת שמיים ומידות, אין למנוע נישואין מחמת הצוואה (עזרת כהן, שם).