האם הרב יוכל להרחיב בהבדל שבין שני המקרים? מדוע הראשון, מותר והוכר כהוצאות. ואילו במקרה השני אין אנו רואים את זה כהוצאות? תודה לכבוד הרב.

שלום רב: העיקרון ההלכתי הוא שאם ראובן הלוואה לשמעון מהכסף שלו למרות שלראובן עלה יותר כסף להשיג אותו הוא לא יכול לקחת ריבית ממי שנותן לו את הכסף. אולם אם ראובן כלל לא מוציא כסף בהלוואה מהבנק אלא יש לו כסף שמופקד בבנק והוא אומר לחבירו אני מוכן לתת לך מהכסף שיש לי בבנק שלא נותן לי כסף בהלוואה אלא מהכסף שלי אני נותן לך אלא שכדי שהוא יתן לי את הכסף שלי המופקד אצלי צריך לשלם עמלה בכדי להעביר את הכסף אלי הכסף הזה אינו מוגדר כריבית ולכן אני יכול לתבוע אותו ממי שעשיתי זאת בשליחותו. יש מתירים גם במקרה הראשון מכיון שהיום הכסף שאנו מקבלים מהבנק הם ניתנים לנו בדרך מותרת בהיתר עיסקא אין הכסף שנלקח מהבנק נחשב כנתינת ריבית. אולם יש שאמרו שכל עוד שהבנק אינו מכיר את האדם שבעבורו נלקח הכסף מוגדר הכסף שניתן ככסף של ראובן שכשהוא נותן אותו לשמעון ללא היתר עיסקא יש כאן ריבית. כל טוב