שאלוני על תמיסה ששמים במים ושותים,התמיסה היא מחומרים שאסורים - מחיות טמאות. השואל הוא אדם בריא אך לוקח זאת לחיזוק בריאותו, ורוצה דווקא תמיסה זו. האם מותר להקל,כי אמנם הפרי תואר ,קג,ב כתב שגם דבר שאינו ראוי לאכילה אסור מדרבנן, והוכיח זאת ממי-רגלים של מינים טמאים שאסורים בשתיה. אך יש להעיר שמי רגלים ראויים למאכל כלב כמבואר ברמב"ם, טומאת אוכלין ,ב ,כא, שכלב מלקק כל משקה, ולכן זה אסור מדרבנן. אך תמיסה שלא ראויה למאכל כלב יהיה מותר גם לפי הפרי תואר, [ובדקנו שזה לא ראוי לאכילת כלבים]. מה דעת הרב?

ב"ה שלו-ם וברכה מלשון השולחן ערוך (ק"ג, א'): "כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו..." - משמע שהדיון הוא רק האם בדיעבד אוסר את התערובת אבל לא כתב שמותר לכתחילה לאכלו או לערבו. ועיין בכף החיים (שם ז') שכתב שרבים האוסרים לכתחילה ומתירים רק אם נפל בהיתר. והיות שמדובר באדם בריא נראה שעדיף לא למצוא היתרים אלא שימצא דברים מותרים לכתחילה "ובטח עליו והוא יעשה". בברכה הרב חגי בר גיורא