נפלה אבן מסוכן מהתקרה לידי, נפל טיל בחדר ולא פגע באף אחד, ירו ולא פגע כי אם בבגד. מה הדין בברכת הגומל? האם זה בגדר כמעט שלא... או זה כמו נס.

לשואל, שלום! המהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב העבודה, יג) קובע כלל, שמי שהסכנה חלפה לידו ולא פגעה בו אינו מברך הגומל, כי לא היה במקום שבו הסכנה, ורק אם היה במקום שבו הסכנה ולא ניזוק, כגון שעמד תחת האבן ויכלה להורגו ולא נהרג, יברך. הגדרה זו התקבלה להלכה בפוסקים האחרונים (ציץ אליעזר חי"ח סי' כב; הליכות שלמה פכ"ג סעיף א; ועיין משנה ברורה סי' ריח ס"ק לב לעניין ברכת "שעשה לי נס", אם כי יש לחלק בינה לבין "הגומל", עיין שם ס"ק לא). יחד עם זה, אם בדרך הטבע הגורם המסוכן היה אמור לפגוע באדם ובכל זאת לא נפגע, בדרך שנראית מפליאה - עליו לברך. לכן, במקרה של נפילת האבן לידך אין צורך לברך. במקרה של נפילת טיל בחדר, בדרך הטבע טיל אמור להרוס את החדר ולפגוע בכל הנמצאים בו ולכן יש לברך (אם לא התפוצץ - נראה שיש לברך הגומל, ואם התפוצץ ובכל זאת לא פגע - זהו נס על טבעי, וכשמבקרים מדי פעם באותו מקום יש לברך גם "שעשה לי נס במקום הזה"). יריה שכוונה נגדך ופגעה רק בבגד - יש לברך הגומל. להרחבה בנושא זה עיין ב'פסקי תשובות' סימן ריח עמ' תתסא-תתסז ובמאמרו של הרב שילה רפאל ב'תחומין' יא. לפי מנהג עדות המזרח, אין מברכים "הגומל" בשם ומלכות כשניצלים מסכנה כלשהי, פרט לארבעת הדברים שהוזכרו בגמרא: חולה שהתרפא, הפלגה בים, הולכי מדבר וכיוצא בו, ואסיר שהשתחרר מכלא מסוכן (עיין שולחן ערוך סימן ריט ס"ט וברכי יוסף שם)