למה לא מוצאים בתנך שום תזכורת לבנים של משה, והאם ידוע מה עלה בגורלם?

לשואל, שלום! לא מדויק לומר שהם לא מוזכרים. כתוב בדברי הימים א פרק כג טו-יז: "בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר. בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ. וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה". בהמשך (פרק כו,כד-כו) נאמר שדוד המלך מינה את צאצאי משה לאחראים על אוצרות בית המקדש שהכין: "וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת: וְאֶחָיו לֶאֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָהוּ בְנוֹ וִישַׁעְיָהוּ בְנוֹ וְיֹרָם בְּנוֹ וְזִכְרִי בְנוֹ וּשְׁלֹמִית בְּנוֹ: הוּא שְׁלֹמוֹת וְאֶחָיו עַל כָּל אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד הַמֶּלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי הַצָּבָא". אם כן, גרשום ואליעזר עצמם אמנם אינם מוזכרים, פרט להגעתם עם ציפורה למחנה ישראל (שמות יח), אבל נכדיו של משה מוזכרים. על הפסוק "וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה" נאמר בגמרא (ברכות ז ע"א) שמדובר על ריבוי עצום, כפי שנאמר למשה רבנו: "ואעשה אותך לגוי עצום". בפרשת פסל מיכה (שופטים פרק יח פסוק ל) נאמר: "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ". האות נ' במילה "מנשה" תלויה, כסימן לקריאה: "בן משה". חז"ל (בבא בתרא קי ע"א וירושלמי ברכות פ"ט ה"ב וסנהדרין פי"א ה"ה) מסבירים ש"יהונתן" הוא שבואל המוזכר בדברי הימים: בתחילה היה כהן לעבודה זרה, ולאחר מכן חזר בתשובה ("שבואל") והיה ממונה על אוצרות המקדש. אך עיין בדעת מקרא בדברי הימים שם, שעל פי הפשט אין הכרח לומר שאלו שהוזכרו היו ממש נכדיו של משה וזכו לאריכות ימים מרובה כל כך, אלא הכוונה לצאצאיו בדורו של דוד המלך. באופן כללי קיים הבדל יסודי בין צאצאי משה לצאצאי אהרן: משה היה "איש האלקים", הופעה ניסית חד פעמית, מי שאינו אוכל ושותה ארבעים יום כדי להוריד תורה לישראל. אהרן, לעומת זאת, מייצג את הקדושה שבטבע (הדבר מסביר חילוקי דעות שונים ביניהם, עיין סנהדרין ו ע"ב אודות עשיית פשרה בדין, ועיין שמות רבה פרשה ה,י על "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו"). קדושתו של אהרן נמשכת לצאצאיו, כפי שהכהנים מברכים עד היום "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן", ואילו קדושתו של משה הייתה אישית ובלעדית לו. לכן צאצאיו מוזכרים על פי מעשיהם המיוחדים, אבל לא זכו לגדולה קבועה.