ראיתי ששאלו מה שאני שואל, אך התשובה לא היתה ברורה. הרי הרמב"ם כותב שדווקא מי שמוסר נפשו, משמע בידיעה. ואיך אפשר ללמוד מכך על אדם שנהרג תוך כדי חילול שבת?

שלום רב: כדאי לקרוא את איגרת קידוש ה'. שם בסופה כותב הרמב"ם: "וג"כ אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם אלא מקרבם ומזרזם לעשיית המצות וכבר פירשו רז"ל שהפושע אם פשע ברצונו כשיבא לבית הכנסת להתפלל מקבלין אותו ואין נוהגין בו מנהג בזיון וסמכו על זה מדברי שלמה ע"ה (משלי ו' ל') אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא וגו', אל יבוזו לפושעי ישראל שהן באין בסתר לגנוב מצות. ומיום שגלינו מארצנו לא פסק ממנו שמד כי מנעורינו גדלנו כאב ומבטן אמנו הנחנו ובכל התלמוד אומר שמדא דעביד ובטיל. השם יבטלהו מעלינו ויקיים בימינו מה שנאמר (ירמיה נ' כ') בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאונה כי אסלח לאשר אשאיר, וכן יהי רצון אמן. נשלם מאמר קדוש השם" כל טוב