מודע עונים אמן לאחר אמירת "יתגדל ויתקדש שמה רבה" הרי אם כבר היה צריך לאומרו לאחר "בעלמא די ברא דכרעותה" כי הרי התרגום הוא "יהא שמו הגדול מבורך בעולם שברא כרצונו" ואז אמן, מדוע מפיסקים את המשפט באמצע ללא הגיון תחברי?

אכן השו"ע בסימן נו סעיף ב' לא הזכיר לומר את האמן לאחר שמיה רבא והדבר היה לפלא בעיני המשנב"ר לאחר שהזכירו בבית יוסף וכן ברמב"ם. אך כנראה השו"ע הרגיש בנקודה שציינת. ואולם אפשר להסביר שהאמן בעצם נאמר על יתגדל ויתקדש שמיה רבא אף שזה באמצע משפט, כי בעלמא די ברא כרעותיה הוא בעצם ציון מקום איפה יתגדל ויתקדש שמו הגדול, וגם אם לא היה כתוב: "בעלמא וכו'" המשפט העיקרי עומד בפני עצמו והוא הנושא. הרב חיים כץ.