הרמב"ם כותב בהקדמה למשנה תורה, שכתב חיבור זה (משנה תורה) כדי שילמדו את התורה שבכתב ואת החיבור שלו ולא יצטרכו שום חיבור באמצע, משמע ללמוד רק את חיבורו ולא עוד ספרים. והרי הרמב"ם בעצמו כותב בהלכות ת"ת שאדם צריך לשלש את הזמן שלו, ומשמע שצריך ללמוד גם תורה שבע"פ ותלמוד ולא רק את החיבור שלו? ועוד לא מובן שע"פ דברי הרב בספרו "שיר למעלות ארצנו" חלק ב שעניין התלמוד גדול שהוא כעין שכל והגיון של התורה הקדושה, לא מובן למה לפי הרמב"ם לא צריך ללמוד זאת! גם אם נגיד שהרמב"ם סובר שצריך למוד תורה רק כדי לעשות, הרי הרמב"ם בעצמו כותב שעד סוף ימיו חייב ללמוד ופשטות נראה שאפילו שלא יצא מזה מעשה? לשאלה זאת שמעתי תשובה שמישהו מסביר שהכוונה של הרמב"ם היא כשכותב שצריך ללמוד תלמוד היינו להבין דבר מתוך דבר זה על ספרו של הרמב"ם, אבל לענ"ד לא נראה כך שהרי מהלחם משנה משמע שהרמב"ם בא להביא סיבה למה אנו לא משלשים ולומדים רק תלמוד, יוצא מדבריו שגם הרמב"ם (ור"ת) מתרצים את מנהג העולם שלומדים בבלי וגם בפשטות נראה כך מהכסף משנה! לכן חשבתי לע"ד שהרמב"ם בהקדמה התכוון דווקא שהלימוד ההלכתי יהיה מכאן ולא צריך מקום אחר ללמוד בשביל ההלכה, אבל קצת קשה על זה א"כ למה צריך לקרוא בתורה שבכתב. מה דעת הרב בנושא? תודה רבה מבקש סליחה על הטירחא הרבה.

נראה לי שהכוונה למי שרוצה ללמוד תורה שבע"פ רק על מנת לדעת את המסקנות ההלכתיות והוא עלול ללמוד פירושים רבים ולהתבלבל בקשר למסקנות ועל כך כתב הרמב"ם כי מי שרוצה להגיע אל תכלית המעשה ילמד בספרו, ובכל זאת יקרא גם בתורה שבכתב כדי לראות את הקשר בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ. אבל מי שזמנו בידו ויכול להקדיש זמן יותר בודאי שילמד גמרא שהיא האור של התורה כולה.