לשון המקרא, המשנה והגמרא

א} מדוע 3 מילים מפסוק ומעלה צריכות שרטוט? האם בגלל שרק החל מ3 מילים בפסוק יש קדושה לביטוי? ב} אם אכן כך, יש קדושה בספר חול שיכתב כולו ב"לשון תנכית" שכולה מביטויים כאלה? {כספריהם של "משכילים" מסוימים}? ג} האם יש אמת בשמועה "שכל החיבורים עד המהרשל ועד בכלל היו ברוה"ק"?

לשואל שלום, על שאלתך הראשונה משיב הרשב"ש (שו"ת הרשב"ש סימן תפב) שטעם הצורך בשירטוט משלוש מילים ומעלה הוא משום שבשלוש מילים ניכר כבר אם אכן מדובר בלשון מקרא. באשר לספר חול שמשובצים בו מליצות תנ"כיות. אם הכותב השתמש בלשון הפסוק לצחות הלשון או למליצה – אין הספר טעון גניזה. ויש מצריכים שכוונת הכותב תהיה שונה מכוונת הפסוק, ואם ציין את מקור הפסוק טעון גניזה (ראה בהרחבה בספר גנזי הקודש פרקים ח-ט). באשר לשאלתך השלישית: מעין דבריך מובא בשם הבעש"ט הקדוש בספר "הבעש"ט ובני היכלו" (עמ' קמו), וכך נאמר שם: "הוא היה אומר כי כל הספרים שנתחברו עד המהרש"א היו ברוח הקודש, וגם לאחר מכן יש ספרים 'שרוח הקודש נוססה בהם', בהוסיפו כי 'אילו היה העולם מעריך את המהרש"א כערכו, היו באים לנשק את קברו'". מובן שעם כל זה יש מדרגות ברוח הקודש וגבוה מעל גבוה עומדים כ"ד ספרי הקודש שאף הם נתנו ברוח הקודש. בברכה נאמנה