מה קורה אם חבר שלי איבד לי את הכדור? וגם מה זה "אם בעליו עימו" ולמה השואל לא צריך לשלם?

שלום רב! כיון שלא פירטת מה המקרה, איני יכול לענות לך, אך אסקור בקצרה את הדינים היסודיים בחיובי הלכות שומרים. בתורה (פרשת משפטים) מבוארים דיני שומרים, ולמדו חז"ל (עי' בבא מציעא צד:) שיש לנו ג' סוגי שומרים: שומר חינם, שומר שכר, שואל. שומר חינם חייב לשלם אם אירע נזק לחפץ שהופקד אצלו בפשיעתו, ופטור אם אירע הנזק בגניבה ואבידה או באונס, אלא שצריך להשבע שלא פשע. שומר שכר חייב לשלם אם אירע הנזק גם בגניבה ובאבידה, ופטור רק מהאונסים. ואילו שואל חייב לשלם אפי' אם אירע הנזק באונס, אמנם אם 'מתה מחמת מלאכה' הוא פטור, ודוקא כשמתה מחמת המלאכה שלשמה היא נשאלה, ולא אם מתה מחמת מלאכה אחרת (עי' שו"ע סי' שמ). פטור נוסף שנאמר בשואל הוא 'שאלה בבעלים', כלומר שבשעה שהוא שאל את החפץ היו בעלי החפץ שאולים או שכורים לעשות את מלאכת השואל, ואפי' במלאכה אחרת. פטור זה נאמר בתורה לגבי שואל, ובגמ' למדו שהוא נכון גם בשאר שומרים, וכן פסק בשו"ע (סי' שמו). לגבי שוכר נפסק בשו"ע (סי' שז) שדינו כשומר שכר. בטעם הדין של 'בעליו עמו': איננו דורשים 'טעמא דקרא' כיון שהתורה לא גלתה לנו את הטעם של דין זה, אנו יכולים רק לשער אפשרויות הטעמה לדין. נזכיר שני כיוונים לטעם הדבר: א.ספר החינוך במצווה ס באר כיוון שהבעלים היו עם השואל בשעת הנזק, האחריות על הנזק מוטלת גם עליו, והתורה לא חלקה בין אם הבעלים היה שם בשעת הנזק או רק בשעת תחילת ההשאלה כדי לא לתת הדין לשיעורים. ב.הרב קוק זצ"ל (אוצרות ראי"ה עמ' 519) מבאר שעונשי התורה אינם מטעמי נקמנות, אלא נועדו להביא לתיקון העולם. ולכן ראתה התורה לחייב את השואל גם באונסין אע"פ שזה לא אשמתו, (כיון שבאותה מידה הבהמה יכלה למות גם בביתו של המשאיל), מכיון שלמשאיל אין הנאה מכך שהחפץ מושאל לחברו, שהרי הוא לא מקבל תשלום על כך, רצתה התורה שיהיה לו אינטרס להשאיל ולכן חייבה את השואל לשלם גם אם אירע הנזק באונס. אך כאשר המשאיל בעצמו עובד אצל חברו, אנו רואים שהוא מחבב את חברו במידה מיוחדת, שהרי הוא בעצמו עושה לחברו את מלאכתו, א"כ אין צורך לחייב את השואל באונסין שהרי גם בלי זה המשאיל אוהב אותו וישאיל לו. כמובן שזה רק טעם לדין, ואין ללמוד מזה שכאשר המשאיל לא אוהב את השואל, שהשואל חייב גם באונסין. בברכה, הרב אברהם אחיטוב.