שלום וברכה, החזן טעה היום וחשב שהיום פורים קטן (ואין כך) - והתחיל לומר קדיש למרות הפצרות הקהל, ובסוף סיים את הקדיש. ולאחר סיום הקדיש אמרו שידלגו על תחנון ויוציאו ספר תורה לקריאה (יום חמישי). האם עשו נכון? האם לאחר הקדיש היו צריכים לומר תחנון? האם יש לענות על קדיש למרות שלכאורה מיותר? האם מותר להפסיק קדיש באמצע? ישר כח ותזכו למצוות

לשואל, שלום וסליחה על איחור התשובה. ראשית, בהלכות בית הכנסת יש לשאול את רב הקהילה ואני עונה בהנחה שאין כזה או שהשאלה נשאלת על דעתו. לשאלותיך: 1. צריך היה לומר תחנון למרות ההפסקה בקדיש. נראה שלאחר מכן אין צורך בקדיש נוסף אחרי התחנון. 2. אם השליח ציבור רק התחיל את הקדיש - יש להפסיקו באמצע, אבל אם כבר הגיע ל"ואמרו אמן" יש לענות ולהמשיך בקדיש (אלא אם כן הוא אומר קדיש במזיד בניגוד לדעת הרב או הקהל, שאז אינו בגדר 'שליח ציבור' כלל ואין לענות אחריו, עיין רמ"א סי' תקפא ס"א). הרחבה: 1. א. בבית יוסף (או"ח סי' קלא) נאמר שאין להפסיק בין תפילת העמידה לבין התחנון משום שהתחנון הוא כ"תפילה אריכתא". לאור זאת, קבע המשנה ברורה (שם ס"ק כד) שמי שהתפלל בבית אבל, שאין אומרים בו תחנון, אינו צריך להגיד את התחנון אחר כך, והטעם - "דתחנון מקומו מיד אחר תפלת שמונה עשרה". יש שלמדו מכאן גם לגבי המקרה שלנו, שכאשר הש"ץ טעה ואמר קדיש אין אומרים עוד תחנון ('חשוקי חמד' יומא נב ע"ב בהסברת דעת החזון איש, שסופר עליו - ארחות רבינו ח"ג עמ' רכה - שלא אמר תחנון במקרה כזה). אך ראיתי גם עדות הפוכה על החזון איש (בספר 'עבודת אפרים' ח"א עמ' קב), ובכלל, קשה ללמוד הלכה מפי מעשה חד פעמי שלא הוסבר טעמו, כדברי הגמרא בבבא בתרא קל ע"ב: "אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה". הדעה המקובלת והמסתברת יותר אינה כך (הרב אוירבך זצ"ל, הליכות שלמה פי"א ס"ב; שו"ת להורות נתן ח"ו סי' ז, ועוד), ומשני טעמים: הדין שלא להפסיק בין התפילה לתחנון הוא לכתחילה, אבל אינו חיוני (ועיין שו"ת אז נדברו חי"א סי' א, שהדבר תלוי אם כבר הסיח דעתו מהתפילה). ואינו דומה בית האבל, שבו פטרו את הציבור מתחנון, למקרה של טעות. ועוד, שרק שליח הציבור טעה ולא כל הציבור, ואינם תלויים בו לעניין זה (כדין שליח שטעה בשליחותו, שמעשיו אינם נזקפים לחובת משלחו מפני ש"לתקוני שדרתיך ולא לעיוותי"). וגם הדין בבית האבל אינו מוסכם, ומצאנו באחד הראשונים, הרוקח (סימן שטז): "אין אומר והוא רחום בבית האבל ואין נופלין על פניהם עד לאחר גמר כל התפלה", ומשמע שלאחר התפילה אכן יאמרו תחנון. ב. יש דעות שונות האם אחרי התחנון צריך לומר קדיש פעם נוספת (עיין 'פסקי תשובות' סי' קלא ס"ד), ועיקרן בשאלה האם יש צורך מיוחד להראות שפסוקי התחנון הם חטיבה נפרדת מ"אשרי" וכו'. כך הסביר בלבוש (סי' קלב ס"א) את הטעם לחצי קדיש שבין תחנון ל"אשרי", ולפי זה כתב בשו"ת 'להורות נתן' הנ"ל שצריך לחזור על הקדיש. אך יתכן שכוונת הלבוש שעיקר הקדיש הוא על תפילת שמונה עשרה, אלא שהוא נקבע לפני "אשרי" כדי לבדל בין "אשרי" לבין תפילת העמידה ומבחינה זו התחנון מצורף לעמידה, אבל כאשר כבר אמרו קדיש אין צורך לומר שוב רק מפני התחנון, ובפרט כאשר היה הפסק בין התחנון לבין התפילה כבר אין מניעה מלשייך אותו ל"אשרי". כללית יש עניין למעט בקדישים (עיין ערוך השולחן או"ח סי' נה ס"ג). 2. בברכי יוסף (או"ח סי' רפב סקי"א) כתב שאם העולה האחרון לתורה טעה והתחיל לומר קדיש לפני ברכת "אשר נתן לנו" - ישלים את הקדיש ואחר כך יברך. אולם בשערי אפרים (שער ז סעיף לג) כתב שזה רק אם אומר הקדיש הגיע ל"ואמרו אמן". כמו כן כתב מסברתו באגרות משה (ח"ד סי' ע אות יג) לגבי שליח ציבור שהתחיל קדיש בליל שבת לפני "ויכולו", שאם הגיע ל"בעגלא ובזמן קריב" לא יפסיק (יש ביניהם הבדל קל: לדעת השערי אפרים אמירת "ואמרו אמן" היא המחייבת את הציבור לענות ולכן מילים אלו הן הקובעות, ואילו לדעת האגרות משה השלמת העניין היא המחייבת, והוא נגמר במילים "בעגלא ובזמן קריב" לפני "ואמרו אמן"; ולדברי שניהם, עניית האמן אחרי "שמיה רבה" או "ויקרב משיחיה" איננה קובעת, ראה באריכות באגרות משה שם שזהו עדיין אמצע עניין. ודעה אחרת ב'אישי ישראל' פכ"ז הערה קיז בשם הרב חיים קנייבסקי שליט"א, שאולי אפילו אם התחיל הש"ץ מילה אחת בלבד ישלים את הקדיש).