תכלת, קשרים ופתילים

שאלה:
ראיתי שהרב כתב לנהוג דווקא כרמב"ם לענין כמות הפתילים (בניגוד למה ששמעתי בעבר שאנו רק בתחילת קיום המצווה ומספק לובשים כשיטה הזולה) ע"פ האור שמח. הרי יש הרבה ראשונים שסוברים כראב"ד, כמוהו משמע מהספרי (שלח קטו) בבירור, וכן יש שהוכיחו מהגמ’ עירובין המוצא שזורין וכו’ (שאם רמב"ם צודק יש זיהוי ברור בין פתילי ציצית שהם צבועים חצי לבין סתם חוט יקר שכולו תכלת) וכך גם הגר"א הכריע (האריך בזה הרב ברנד מעמנואל בקונטרס בכנף איש יהודי להוכיח כשיטת הראב"ד) אז למה ברור להכריע כמו הרמב"ם?

בעניין הקשרים הרב כתב לעשות רק קשר כפול אחד סמוך לבגד ושאר הקשירה ע"פ הרמב"ם, רציתי לשאול למה לא לעשות את הקשר אחרי החוליות סמוך לענף (או לעשות גם שם קשר) כמו שברור מהמ"ב (יא סד ו-סו) שהקשר העיקרי מדאו’ זה הקשר שאחרי החוליות לצד הענף.
תודה.

תשובה:
שאלו אותי למה אני פוסק כמו הרמב"ם, באמת בעלי התוספות, והרא"ש, ועוד, סוברים שמחצית מהחוטים צריכים להיות תכלת ומחצית לבן.
אבל היות וזכינו לחידושה של המצווה הזו בדורנו וכל הדורות לא נהגו כך, וגם האור שמח אומר שהעיקר זה כמו הרמב"ם, וגם המקובלים אומרים לעשות כך,
והרי לצאת ידי כל השיטות אי אפשר, אם אדם עושה כמו הראב"ד הוא לא יוצא לפי הרמב"ם, כי הרמב"ם כותב שצריך לעשות חוט אחד ולא יותר, וגם מי שעושה כמו הרמב"ם לא יוצא לפי הראב"ד ושאר הראשונים.
הרי גם בתפילין אי אפשר לצאת ידי כל השיטות.
ולכן אמרתי שמכיוון שיש הרבה דעות שהם כמו הרמב"ם, ובכל מקרה לא יוצאים לפי כל השיטות, וחזי לאיצטרופי שכך הכי קל, ואנחנו זוכים בדור הזה לחדש את המצווה הזו, נעשה בינתים לפחות כמו הרמב"ם.

הרה"ג דוב ליאור