היו אצלנו אורחים בשבת,עם ילדיהם הקטנים.אכלנו ארטיק. ,אחרי שאכלו אותו מידית האם אפשר להקל שהנייר עטיפה לא מוקצה[לפעמים הילדים רוצים אותו למשחק]. כי התהלה לדוד שח,ט כותב שכל שברי כלי שלא השתנה גופו ,לא נעשה מוקצה ולכאורה ה"ה כאן. זה חידוש לקולא, מה דעת הרב?

לשואל, שלום! שאלתך נוגעת באופן כללי לאריזות שהסתיים תפקידן במשך השבת ולא מקובל לעשות בהן שימוש חוזר, וכן כלים חד פעמיים, האם נעשו כעת מוקצה. מסתבר כדעת האוסרים זאת, אלא אם כן היה ידוע וברור מלפני השבת שיהיה להם שימוש בהמשך, כגון שהילדים רוצים את העטיפות למשחק. יסוד דברי התהלה לדוד הוא סתירה לכאורה בסימן שח בין סעיפים ו-ז: בסעיף ו נאמר שכלי שנשבר בשבת ואינו ראוי עוד למלאכה כלשהי נעשה מוקצה, למרות שבכניסת השבת היה ראוי, ואילו בסעיף ז נאמר ששבר כלי הראוי לשימוש כלשהו ובשבת החליט לזרקו אינו מוקצה, למרות שבכניסת השבת היה ראוי. על כך הוא משיב, שבסעיף ו התחולל שינוי בגוף החפץ ולכן הוא הפך למוקצה במהלך השבת, ואילו בסעיף ז לא התחולל שינוי בגוף החפץ אלא רק בדעת האדם, ולכן לא הפך למוקצה במהלך השבת. ובלשונו: "דדוקא דבר שנשתנה גופו והשתא לא חזי הוי מוקצה... אבל היכי דלא תלוי [אלא] רק בדעתו, כיוון שהיה דעתו עליה בין השמשות מותר לטלטלה אף שבאמצע שבת הסיח דעתו ממנו". אך יש לדייק בדברים: בסעיף ז מדובר במקרה שהיה שינוי פתאומי בדעת האדם, ללא סיבה חיצונית מוכרחת: יש לו שבר כלי מסוים, ובתחילה חשב להשתמש בו, ובאמצע השבת החליט לפתע שאינו רוצה בו יותר, ועל זה אמר התהלה לדוד שהשינוי הפתאומי אינו עושה את הכלי למוקצה. לעומת זאת כאן העטיפה מיועדת מראש רק לאריזת הארטיק עד אכילתו, ולכן כשהאדם אוכל ומוציא את העטיפה - הסתיים תפקידה וכעת היא מוקצה (עיין שמירת שבת כהלכתה, במהדורה החדשה, פ"ט הערה יב ופכ"ב סעיף נג). וכך נראה מדברי התהלה לדוד עצמו (שם ס"ק יז), שמה שהיקל הוא דווקא במה שאדם מסוים החליט להקצות מדעתו, אבל דבר שדרך כל אדם להקצות מדעתו - נאסר גם במהלך השבת (ראיתי בשו"ת שערי יושר ח"ג סי' סא שהיקל באריזות, בין השאר על סמך דברי התהלה לדוד בסק"ט, ולא הזכיר את דבריו בסקי"ז). מעבר לזה, הדוגמא של עטיפת ארטיק גרועה יותר מהדיון הכללי על אריזות, כי הוצאת הארטיק כרוכה בדרך כלל בקריעה מסוימת של העטיפה וכעת איננה ראויה לשימושה הקודם כשומרת על הארטיק.