התשובה של הרב, כי "כנגד המפקפקים (בזהר) עומדים כחומה תלמידי חכמים גדולים ועצומים" איננה מבארת לי מספיק את הנקודה. ועוד, כנגד אותם תלמידי חכמים (התומכים בזהר) עומדים דברי הראשונים ההפוכים ממש לספר הזהר ומדבריהם מובן כי בספר זה קיימת עבודה זרה של ממש. חוץ מזה, התורה מלמדת אותנו שאפילו סנהדרין היושבת בלשכת הגזית עלולה לטעות ולהורות היתר (בשגגה או במזיד) בעבודה זרה. ועל שגגה זו מביאים קרבן חטאת. ואם התורה מתארת מצב שבו גדולי חכמי ישראל היושבים בלשכת הגזית בזמן שבית המקדש קיים ושכינה שורה בישראל, טועים בנושא היתר עבודה זרה, אזי שעל אחת כמה וכמה שתיתכן שגגה גם אצל חכמי ישראל שבדורות הקודמים.

לשואל שלום, כאמור, על אף כל הקולמוסים שנשתברו בסוגיה זו ועל אף הקושיות והספיקות, נתקבלה הכרעה ביד גדולי וענקי הדורות האחרונים. כמובן שלימוד פנימיות התורה דורש הכנה רבה, לא כל אחד ראוי לזה. מי שניגש ללימוד תורת הח"ן בטרם עת יגיע למחשבות מקולקלות שיש בהן הגשמה. רק מי שניגש מתוך הכנה ראויה וענוה גדולה ומתוך שימוש תלמידי חכמים, יוכל להיפגש עם המאור הגדול. אמנם נכונים דבריך שאפילו סנהדרין יכולים לטעות, אך לא כל אדם יכול להחליט על דעת עצמו שסנהדרין טעו חלילה, רק אם נודעה להם טעותם מעצמם מביאים פר העלם דבר של ציבור (ראה רמב"ם הלכות שגגות יד). סוף דבר עלינו לעסוק בתורה מתוך ענוה גדולה ולשתות בצמא את דבריהם של גדולינו, עלינו להתאבק בעפר רגליהם כהסברו הנפלא של בעל החפץ חיים, להתאבק מלשון מאבק, לא לקבל כל דבר כמובן מאליו אלא לדרוש ולחקור כדי להבין ולהעמיק, ועם זאת להכיר כי איננו ראויים להיות אלא עפר רגליהם. חלילה לנו לנפנף בקרבן פר העלם דבר של ציבור ולהסיק מכך שכל דברי חכמים מועדים לטעות, גם אם תיתכן טעות בדבריהם. בברכה נאמנה