הרב ענה בתשובה שאין מצווה בתורה למחות את עמלק. והנה הרמב"ם דווקא כן מונה מצווה זו במניין המצוות, עשה קפ"ח: "להכרית זרעו של עמלק", והוא לומד זאת מהכתוב בדברים כה יט. וכן הוא פסק בריש הלכות מלכים ומלחמות, וכן שם בפרק ה הלכה ה, ללא כל הסתייגות. ועוד שאלה, מהו המקור בגמרא או בראשונים למה שהרב כתב שההצדקה להרוג נשים וטף מזרע עמלק היא מפני שהם משתמשים בנשותיהם ובילדיהם כבמגן חי? מדברי הרב נשמע כאילו במידה והם לא מחזיקים במנהגם זה אין הצדקה להרוג את נשיהם וילדיהם, ולכאורה הדברים אינם מופיעים ברמב"ם. עוד לא מצאתי מקור בגמרא ובראשונים לכך שיש לשאול קודם לשלום, ורק אם ילחמו בנו נילחם בהם. איפכא מסתברא, שהרי התורה כתבה: "והיה בהניח ה’ א-לוהיך לך מכל אויבך מסביב... מחה תמחה...".

לשואל שלום, אומנם הרמב"ם פוסק שיש מצווה להכרית זרעו של עמלק, אך הוא עצמו פוסק שמצווה זו נוהגת דווקא לאחר שקראנו לו לשלום והוא לא נענה. (המקור נמצא בתשובה המקורית – (ברמב"ם הל' מלכים פרק ו הל' א). ולדעת הרמב"ם אם העמלקים משלימים אתנו אז אין מצווה להורגם. אגב כך נפסק גם בספר החינוך ועוד, וזו הלכה פשוטה. לדוגמה אביא את מה שכתב הגאון בשו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן תקח: "אבל זרע עמלק שנענשין בעון אבותם. ולכאורה הא כתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. אך שגלוי וידוע לפני הקב"ה ששנאתם טמונה בלבם. פוק חזי מעשה המן האגגי. ובאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כתיב פוקד עוון אבות על בנים. אבל אם עשו תשובה וקיבלו שבע מצוות. הא אין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ושוב אין נענשים בעוון אבותם" הרי שבמפורש כתב שאם עשו תשובה אין נענשים – כלומר אין הורגים אותם. נמצא שאין מצווה להרוג עם , אלא יש מצווה להילחם עד חורמה בעם שרוצה בכל מחיר לפגוע בנו. לגבי הריגת נשים וילדים – הדברים מופיעים בדברי הרמב"ם במורה נבוכים בהסברת טעמה של מצוות עמלק. בברכה הרב אוריאל טויטו