שלום רב! יש לי דוד שעבורו אני שואל את השאלה מכיוון שהוא שאל לדעתי. לדוד שלי היה עסק במשך עשרות שנים (הוא כבר בן חמישים עוד מעט) של חומרי בנייה שיפוצים וכו’. דודי ירד לאוסטרליה מתוך מטרה לרדת מהארץ ולא לשוב עוד ולכן מכר את העסק שלו לאדם כלשהו. מסיבות טכניות (ברוך ה’) הוא חזר לאחר שנה לארץ והבין שכאן מקומו וכעת היה עליו למצוא לעצמו פרנסה. בתחילה הוא חשב לבחור תחום עיסוק שונה אך לאחר מס’ שבועות הוא הבין שתכלס התחום שלו זה חומרי בניין וכו’. במהלך שבועות אלו הוא שמע מהמון קליינטים שלו לשעבר שמיום שהוא עזב הם עברו לאנשים אחרים כי בעל העסק החדש ממש לא מקצועי וגם לא הכי נחמד ובקיצור העסק המוצלח שלו עבר לבעלים לא ממש מוצלחים. הוא חשב שאולי בעל העסק יסכים למכור לו מחדש את העסק (כי הבין מהקליינטים שלא ממש הולך לו) אך בעל העסק לא הסכים. הוא שאל לגבי שותפות תוך הבטחה בכתב שמספר הלקוחות יעלה בX אחוז ונענה שוב בשלילה. כיוון שזו הייתה תשובתו של בעל העסק הוא התחיל לחפש בכל אזור הקריות (העסק בקריית ים אך הוא בדק גם בקריית מוצקין קריית חיים וכו’) מקום מרכזי ונוח בו יוכל לפתוח עסק מחדש ולבנות מחדש את עתידו הכלכלי. לאחר חודשיים בהם אין לו פרנסה והחסכונות שלו מכל החיים הולכים ונגמרים הוא מצא עסק דווקא באותו מתחם של העסק הקודם שלו. הוא הרגיש ממש לא נעים לפתוח שם (גם מתוך ידיעה שהדבר מן יסתם יפגע בבעל העסק השני כי הוא הרבה יותר מנוסה ויש לו שם) ולכן ניגש אליו ואמר לו כי יש לו הזדמנות לפתוח עסק במרכז ושלא מצא בכל האיזורים האחרים מקום מתאים (ואנחנו מדברים על מס’ יישובים וחיפושים רציניים של כמה שבועות כולל אינטרנט מודעות ונסיעות ברכב למרכזי מסחר שונים). הוא הציע בשנית לפני שהוא הולך על צעד כזה להיכנס לשותפות תוך התחייבות להעלות את מספר הלקוחות ושוב נענה בשלילה. כאן הוא פנה אליי ושאל לדעתי ואמר לי שהוא באמת ניסה לעשות הכל כדי לא לפגוע בפרנסתו של הבחור ההוא אבל אין לו יותר מדי ברירות. דוד שלי הוא אדם לא שומר תורה ומצוות ולכן אמרתי לו שאני הייתי בודק את ההלכה וממילא אם התורה מתירה אז זה כנראה מוסרי ואתי, ולא הייתי חושש ואם התורה אומרת שזה אסור אז עם כל הקשיים לא הייתי הולך על זה כי בסופו של דבר הפרנסה מלמעלה ו"למה זה אתם עוברים את פי ה’ והיא לא תצלח". קודם כל רציתי לדעת מה דעת תורה בעניין (וסליחה על החוצפה אבל אשמח אם לאור המצב לא אקבל את דעת התורה הכי מחמירה - אבל גם לא מתפשרת אלא באמת מה דעת רוב הפוסקים. כמו כן אם מדובר בהיתר של ’כשר אבל מסריח’ או ’נבל ברשות התורה’ חשוב לי לדעת שזה לא ברוח התורה כי אני לא מחפש קולות או את הרב נח שליט"א פשוט לא מידת חסידות מופלגת). בנוסף האם עניתי לו נכון שדעת תורה ממילא היא היא המוסרית ביותר או שיש מציאות של מותר ולא מוסרי ואסור אבל מוסרי? מחילה אבל ממש אשמח לקבל תשובה כמה שיותר מוקדם כי מדובר על עסק שמיועד להשכרה וכל שעה שעוברת יכולה להביא אתו קונה פוטנציאלי. בנוסף כאמור הכסף שלהם הולך ואוזל ובעוד מס’ ימים כבר לא יוכלו להרשות לעצמם לא לעבוד במשהו. תודה רבה רבה אבשלום

שלום וברכה, בדרך כלל מוכר עסק מתחייב בחוזה המכירה שלא לפתוח עסק זהה בקרבת מקום. ולכן אם יש בחוזה המכירה, סעיף מפורש שמתייחס לפתיחת עסק זהה על ידי המוכר, יש לנהוג על פיו. במידה שאין לנושא התייחסות בחוזה: אסור למוכר עסק לפתוח עסק זהה באותו מתחם, או במקום מספיק קרוב שיגרום ללקוחות הוותיקים שלו להגיע אליו בקלות. הדבר מוגדר כהתחייבות המוכר כלפי קונה העסק. הדבר מובן שלא פרטו הדבר בחוזה כיון שסברו שהקונה יורד מהארץ ולכן לא יהיה אפשרות שכזו. להרחבת הנושא אפשר לעיין בפסקי דין רבניים חלק ג עמ' 336 שדן בהרחבה במקרה דומה. באופן כללי: בוודאי שדבר האסור על פי התורה אינו מוסרי. לעומת זאת ישנם מעשים שאינם אסורים על פי התורה, ואף על פי כן אינם מוסריים. אנו מוצאים עיקרון זה בדברי הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים, (ויקרא יט ב) אודות מעשים שלא נאסרו באיסור פרטי, אך אינם מוסריים, ולדבריו נכללו בגדר "ועשית הישר והטוב". אמנם במקרים אלו נכון לשקול את מכלול הצדדים, כולל צד פותח העסק שזקוק להתפרנס. אמנם בנדון השאלה ששאלת, הדבר אסור באיסור גמור. בברכה, שדודך ימצא בקרוב פרנסה נוחה ומתאימה, הרב מרדכי גרוס.