אימי שמעה שיעור שמותר בשבת להכין טחינה בשבת בגלל הרבה סיבות, האם זה נכון לכל הדעות? הסיבות הן: א- לעשות מעט סמוך לסעודה מותר [תהלה לדוד, שכא, ב] ב- נחשב רק כתיקון המאכל,כי כבר ראוי לאכילה ג- הטחינה כבר נילושה לפני שבת בלחות שלה [מ"ב סעיף קטן נח] ואין לישה אחר לישה לפי הבבלי. ד- לעשות שתי וערב ה- לגבל עם האצבע

לשואל, שלום! המיקל להכין טחינה סמוך לסעודה, ובלישה במאמץ קל ולא בכוח, יש לו על מה שיסמוך, אבל אי אפשר לומר שהיתר זה מוסכם. הרחבה: אסור מן התורה ללוש בשבת עיסה סמיכה ("בלילה עבה"), והדבר אסור אפילו בשינוי (סימן שכא סט"ז ומ"ב ס"ק סו). לעומת זאת עיסה דלילה מותרת מן התורה ואסורה מדרבנן, והקלו חכמים לעשותה כאשר משנים בסדר נתינת החומרים וגם באופן הבחישה. להגדרת 'סמיכה' ו'דלילה' ראה להלן. לגבי לישה סמוך לסעודה, פשטות הדין שהיא אסורה, ואין זה דומה למלאכת בורר שהותרה סמוך לאכילה (משנ"ב שם, ושמירת שבת כהלכתה פרק ח סעיף ב). והטעם, כפי שביאר בשמירת שבת שם, שבאכילה תמיד יש ברירה מסוימת תוך כדי האכילה, ולכן גם הברירה הסמוכה לאכילה היא 'דרך אכילה' ולא 'דרך ברירה'. לעומת זאת אכילה איננה כרוכה בדרך כלל בלישה (לעיסת חומר אחד איננה לישה, אלא רק מיזוג חומרים), ולכן אין סיבה להגדיר את הלישה הסמוכה לסעודה כ'דרך אכילה'. ומה שציינת לתהלה לדוד (שכא, ב) המתיר מעט סמוך לסעודה אינו נוגע כלל לעניין זה: הדיון שם הוא על הכנת מי מלח (בשו"ע שכא ס"ב), שאינו משום לש (ולא מתקבלת עיסה כלל אלא מים נוזלים) אלא משום איסור דרבנן של עיבוד באוכל. אמנם יש מקור קדום יותר להיתר לישה סמוך לסעודה, והוא תשובת הרשב"א (ח"ד סי' עה), אלא שהרשב"א למד זאת מהגמרא (שבת קמ ע"א) המתירה ללוש בשבת חרדל שנלוש מערב שבת, ושם לא משמע שזהו טעם ההיתר, עיין בשו"ע סי' שכא סעיף טו-טז. באשר לטענה שכבר יש לחות בטחינה, הדעות חלוקות אם טענה זו משמעותית: בשמירת שבת כהלכתה (פ"ח סכ"ו) אסר להכין את הטחינה בשום אופן, ואילו במנוחת אהבה (ח"ב פ"ט סי"ז) התיר זאת, בתנאי שהדבר ייעשה סמוך לסעודה ולא בכוח אלא בנחת. במה נחלקו? נראה שהכל מודים שבלילה שנילושה לפני שבת והיא רכה - אסור לעשותה בשבת בלילה עבה, מפני שבלילה רכה עדיין לא מוגדרת כדבר שנלוש, ונמצא שהבלילה כעת היא לישתה. לדעת השש"כ הטחינה הגולמית היא "בלילה רכה", מפני שהיא נוזלית וניתנת לשפיכה מכלי לכלי (ראה בשש"כ שם סעיף ח, הגדרת "בלילה רכה"), ומאחר שבתחילת הכנת הטחינה בשבת היא נהיית סמיכה יותר כעין בצק - נמצא שהוא יוצר כעת בלילה עבה. אולם לדעת המנוחת אהבה הטחינה הגולמית היא כבר "בלילה עבה", כי לדעתו עיסה שמפני סמיכותה אינה ראויה לשתייה מוגדרת כבר כ"עבה" (ראה הגדרתו שם סעיף יב, וחלק בזה על השש"כ, וראה בהערה שם ראייתו מלישת מי צבע שהוזכרה בגמרא), ואם כן השינוי בסמיכות בשבת איננו מהותי לדעתו. נוסף לכך כתב ששינוי זה אינו משמעותי כי הוא זמני ובסוף יוסיף לה עוד מים. ומכל מקום צירף לזה את היתרו של הרשב"א בלישה הסמוכה לסעודה (בילקוט יוסף סי' שכא סעיף לד הביא את שתי הדעות בלא הכרעה).