שאלוני, מי שעשה הוראת-קבע למקום מסוים וכבר עברו 3 חודשים, וכעת רוצה להפסיק האם חייב התרת נדרים? כי האמרי יושר,ח"ב,סימן קלו, כותב שאמנם צריך שיחליט לעולם אך 3 פעמים זה הסכמה שרוצה שזה יהיה לעולם. האם התרת-נדרים שעושה בערב ר"ה תועיל לבטל זאת?

לשואל, שלום ומועדים לשמחה! ביטול הוראת קבע לצדקה, שלא נאמר עליה במפורש בתחילה שהיא בלי נדר, זקוק להתרת נדרים, ויש מקילים בזה כאשר עברה שנה שלמה. אם בשעת החתימה על הוראת הקבע היתה החלטה גמורה בלב להפריש מספר חודשים מסוים - ראוי לעמוד בהחלטה זו, אך ניתן בעת הצורך להתירה בהתרת נדרים על ידי חכם. אם לא היתה החלטה גמורה בלב על סך מסוים, מסתבר שהתרת הנדרים הכללית בערב ראש השנה, שבה אנו אומרים שכל דבר שנעשה מעתה יהיה בחזקת "בלי נדר" אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת, מועילה גם לעניין זה. הרחבה: באמרי יושר (לר' מאיר אריק) שציינת כתב שאדם שנוהג במנהג טוב פעם אחת - אינו בגדר נדר אלא אם כן החליט שיעשה זאת תמיד, ואילו כשהוא נוהג שלוש פעמים - הרי זה בחזקת נדר גם אם לא החליט על כך במפורש. בין כך ובין כך, החלטה מראש שהוא עושה זאת בלי נדר מועילה, וכפי שהדבר מתבטא בנוסח התרת נדרים: "או דבר שנהגתי שלוש פעמים ולא התניתי שיהא בלי נדר", והוא מסביר שלעניין זה האמירה בפעם הראשונה שאין זה נדר מספיקה לכל הפעמים הבאות. כעת יש לדון על הוראת קבע: המעשה הוא חד פעמי, ויש לו תוצאות מספר רב של פעמים. האם משום שהכסף יצא שלוש פעמים זה ייחשב לנדר? - לכאורה כן, שהרי השאלה שעומדת בפנינו היא אומדן דעת, האם דעתו הייתה לעשות זאת תמיד, ומי שעושה שלוש פעמים מן הסתם דעתו להתמיד. אם כן, לכאורה על אחת כמה וכמה כשהוא חותם על הוראת קבע, שכשמה כן היא - הוראה קבועה - הרי זה כאמירה מפורשת שרצונו להתמיד במצווה ולכן עליו לעשות התרת נדרים. מצד שני, נראה שבדרך כלל דעת בני אדם החותמים על הוראת קבע שהדבר לא יהיה לזמן בלתי מוגבל אלא לפרק זמן משמעותי כלשהו. בספר 'באורח צדקה' (פרק יד סעיף לט) הביא מחלוקת בעניין זה בין הרב אלישיב זצ"ל, שסבר שביטול הוראת קבע טעון התרת נדרים, לבין הרב קרליץ יבדל"א, שסובר שאחרי שנה ניתן לבטלה ללא התרה, וכך נוטה דעת בעל 'צדקה ומשפט' (הרב יעקב בלוי, ח"ד סעיף יד בהערה, אם כי למעשה כתב שראוי לעשות התרה, והוסיף שהסעיף בהוראת הקבע שמאפשר את ביטול ההוראה אינו משנה לעניין זה). כבר בשו"ת רב פעלים (ח"א סי' מה) התלבט בדין דומה, וציין למחלוקת הראשונים (המובאת ברמ"א בחו"מ סי' ס ס"ג) על מי שהתחייב לפרנס את חברו ולא ציין הגבלת זמן, האם די בשנה אחת. על כל פנים, במקרה זה של ביטול הוראת הקבע כעבור שלושה חודשים, זהו דבר שאיננו מקובל ולכן מן הסתם דעת האדם הייתה לתת יותר פעמים והמעשה זקוק להתרה. צד נוסף להחמיר כאן הוא משום שבצדקה יש אומרים שאפילו מחשבת הלב לתת מחייבת כנדר, כאשר המחשבה מוחלטת אצלו. בשולחן ערוך (חו"מ סי' ריב ס"ח) הביא שתי דעות בעניין זה, והרמ"א (שם וביו"ד סי' רנח סי"ג) הכריע כשיטה שהמחשבה מחייבת. מעתה, אם כשחתם על הוראת הקבע היה מוחלט בלבו שיתן מספר חודשים מסוים הרי זה נדר. לעניין התרת נדרים בערב ראש השנה, אילו היינו באים רק מצד מה שנהג לתת - אכן התרה זו מועילה לכך. בשו"ע (יו"ד סי' ריא ס"ב) יש מחלוקת האם המודעא שנמסרה בערב ראש השנה מועילה לבטל נדרים כאשר בשעת הנדר האדם אינו זוכר את דבריו המוקדמים, והשו"ע חושש לדעה המחמירה שהמודעא לא מועילה. אולם כתבו הפוסקים שהשו"ע החמיר דווקא בנדר גמור מדאורייתא, ולא במנהג טוב (מנחת שלמה ח"א סי' צא אות כ, ותשובות והנהגות ח"ד סי' רז). אולם אם היה מוחלט בלבו שיתן סך מסוים, חיובו במחשבה הוא כמו נדר דאורייתא ולא רק מדרבנן מחמת מנהגו, ומסתבר שעל כך לא מועילה התרת נדרים של ערב ר"ה. מאידך, במנחת יצחק (ח"ו סי' צז) חידש שמאחר שהלכה זו של חיוב במחשבה מסופקת - נדר זה קל יותר משאר נדרי צדקה, שלכתחילה אסור להתיר אותם (עיין פתחי תשובה יו"ד רנח,ז), ומותר להתירו.