שלום ברצוני לשאול על מעמד הר סיני בעייני הרמב"ם כפי שמופיעה במורה נבוכים פרק ל"ג. הרמב"ם אומר שם שבני ישראל שמעו את הקול והבינו מתוכו בצורה מושכלת וחלקם גם נבואית (למי שיכל )את שני הדברות הראשונים. 1)שאלתי היא אם אופי הקול היה מכוון למה שהשיג העם? כלומר אם הקול היה אחר (נגיד הקול של הדיבר השמיני) הם עדיין היו מבינים (משום שיש בינהם שהגיעו לנבואה) את תוכן הקול? (על פי הרמב"ם כמובן) 2)אני שואל משום שמצאתי שבט אפריקאני הטוען כי קול האלוהים שלהם נשמע מתוך מהרה (קול של אישה אחוזה דיבוק) וכולם עולים למערה הזו לשמוע את הקול. רק ראש השבט מבין את הדיבור שאר העם לא. לכן אני שואל בעניין הרמב"ם.מה ההבדל בין מה שהרמב"ם אומר לבין התיאור של השבט שציינתי? 3)האם דבריו של הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בו הוא אומר "ובמה האמינו בו, במעמד הר סיניי: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר--האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים: משה, משה--לך אמור להם כך וכך. מכוונים להמון והוא לא האמין בכך ששמענו מפרשות את הדיבור או שהוא עומד מאחורי הדברים? בתודה וחג שמח

ב"ה שלום לך. שמחתי לראות שאתה עוסק בדברים נפלאים כל כך, ומעמיק בדברי הרמב"ם זצ"ל. דבריו של הרמב"ם עמוקים וגדולים, וחשוב מאוד להתעמק בהם ולהבין אותם עד סופם. דרכו של הרמב"ם היא להסביר את הניסים הגדולים ביותר בדרך הקרובה יותר אל השכל, וכך לקרב אלינו את הדברים. כך אנו מוצאים במקומות רבים בפירושו של הרמב"ם, וכמובן שכך גם הדברים כאן. הרמב"ם מכניס את דברי חז"ל שאמרו "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" בתוך מסגרת שכלית. זאת אומר, שודאי שהרמב"ם לא רוצה לומר שהדברים לא היו, ושעם ישראל לא שמעו, שודאי שהרמב"ם לא בא לסתור דברי חז"ל מפורשים. אלא הרמב"ם בא להסביר, שהם הבינו, שהם כמו שמעו, אך השמיעה והקליטה של הדברים הייתה דרך השכל ולא דרך הרגש. השכל קלט מתוך הדברים. אמנם היו שלא היו מסוגלים לקלוט, אך הם קיבלו את הרושם. ואילו האחרים שהבינו יכלו לספר להם, להסביר להם את מה שהם קלטו בחוש. שבטים שונים אנו פוגשים בעולם, שרבים מהם העתיקו דברים כאלו או אחרים מעם ישראל. על אף שהם טוענים שהם עתיקים, עם ישראל עתיק יותר ושמע באמת והאחרים מעתיקים זאת לדרכם, הואיל ואין להם ביסוס מלבד תורת ישראל, הם מחפשים בדרך שלהם להתחכות אחר עם ישראל. אין להתרגש מדברי השבט ההוא שניכר שהם באו להעתיק, ואין להם כל בסיס לדברים. לעומת רעיונות כאלו או אחרים בעמים אחרים, עם ישראל מעולם לא התבסס על אדם שטען ששמע, אלא עם ישראל כולו קשור, כולו חי את הדברים, ולכן הדברים אחרים לגמרי. אמנם לפי הרמב"ם היו שלא הבינו, אך הם שמעו וחשו, ורבים כן שמעו והבינו. ולא כמו בכתות אחרות שטוענות שאחד שומע ומבין. בהלכות יסודי התורה כבר מובא שמיעה ברורה יותר ופשוטה יותר, וכמובן יותר קרובה לדברים אחרים של גדולי ישראל. אנו מוצאים הבדלים שונים בין הספרים של הרמב"ם וחשוב לדעת שהם נכתבו בסגנונות שונים למטרות שונות. ידידי, יש עוד רבות מה להאריך, וסליחה שאני מקצר. במידה ותרצה עוד אריכות כתוב אלי ואשתדל להאריך. בברכה הרב יצחק גרינבלט.