1. הרב אמר ש:"הרמב"ם בהחלט סובר שעשיית המצוות מביאה טוב לאדם בעולם הזה. אם כי גם כאן השתדל הרמב"ם לעגן את הדברים במסגרת חוקי הטבע הקיימים ובמישור של סיבה ותוצאה אנושית". ואם לא נוכל למצוא סיבה אנושית? (דוגמאת פרה) האם זהו נסיון בלבד ללא תועלת בעולם הזה? האם התועלת היחידה באה רק מההסבר שלנו? 2. למה הרמב"ם כל כך מרחיק את הנס ואת העל טבעי ומתנגד לאמירה על כל מקרה ששהוא נס האם רק מנטייה אנושית או גם משלל מקורות בתורה ובתורה שבע"פ? (אני מוכרח להודות שאני מאוד מזדהה עם ההתנגדות של הרמב"ם כי מבחינה רציונאלית זה ממש ילדותי לקבוע שכל סיפור הוא מופת או רוח הקודש) 3. שמעתי מחבר שלי שטוען שהרמב"ם מאוד הושפע מאריסטו ולכן גישתו היא מאוד חריגה בכל הנושאים של השגחה אמונה ביטחון וכדו’, אני הזדעזעתי מהדברים אבל אני תוהה האם הרמב"ם הוא אכן דעת יחיד בדברים אלה ואכן הושפע מהפילוסופים? (על אף שידוע לי שממש העריץ את אריסטו וכתב ספר בפילוסופיה יוונית על פירושי מילים בשפה הפילוסופית) תודה רבה.

לשואל, שלום ומועדים לשמחה! 1. בעניין טעמי המצוות ניתן לראות הבדל מסוים בין דברי הרמב"ם במורה נבוכים לבין דבריו במשנה תורה. במורה נבוכים (ח"ג פרק לא והלאה) הרמב"ם מדגיש את טעמי המצוות על פי השכל האנושי, ומסתמך על הפסוק (דברים ד, ו): "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה", ממנו נראה שיש למצוות הגיון אנושי שאמור לשאת חן בעיני הגויים (וראה דבריו שם פרק מז על פרה אדומה). לעומת זאת בהלכותיו הרמב"ם מדגיש את צד ה"חוקה" שבמצוות, גם בהעדר טעם ידוע (עיין הלכות תפילה פ"ט ה"ז ופירוש המשנה ברכות פ"ה מ"ג, והשווה למו"נ ח"ג פמ"ח, ועיין הל' מעילה פ"ח ה"ח ותמורה פ"ד הי"ג). 2. בעניין היחס בין הנס והטבע הרמב"ם אכן הולך בעקבות אריסטו במידה מסוימת, אבל הסתייג מדעתו על כך שהעולם קדמון, עיין מורה נבוכים ח"ב פכ"ט. הרמב"ם מסתמך גם על מקורות בתורה שבכתב ושבע"פ, כגון הפסוק בקהלת: "אין כל חדש תחת השמש" (הובא במו"נ שם וב'שמונה פרקים' פרק שמיני), ודברי שמואל (ברכות לד ע"ב) "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (הובאו בהלכות מלכים פי"ב ה"ב ובהקדמה ל'פרק חלק'). 3. על השפעת הפילוסופיה על הרמב"ם, ועל מה שסינן מבין דבריה, מומלץ מאוד לעיין במאמרו של הראי"ה קוק זצ"ל 'לאחדותו של הרמב"ם' (ב'מאמרי הראי"ה' עמ' 105 - 112). שיטתו אמנם אינה מוסכמת בכל דבר, ויש פרטים מסוימים שבהם היא כמעט דעת יחיד (כגון דבריו על פגישת אברהם עם המלאכים, שהייתה בחלום ולא במציאות - מו"נ ח"ב פמ"ב), אבל באופן כללי שיטתו רחוקה מלהיות 'חריגה' חלילה.