- משפחה, ציבור וחברה
- השבת אבידה
שאלה
שלום רב
1. מה מוגדר יאוש בעלים ?מתי כן מתי לו?
2. האם תלוי באיזה מקום נמצאה האבידה, ואיך היא מונחת?
3. וכן מה מוגדר סימנים שינמעו יאוש בעלים? ולכמה זמן מאז המציאה?
תודה
תשובה
שלום וברכה,
1.הגדר של ייאוש הוא כשהמאבד אומר או חושב לעצמו "וי לי לחסרון כיס" כלומר כשהבעלים משלים עם המציאות שהחפץ אבוד ממנו והוא יפסיד את ממונו. (ב"מ כג עא, שו"ע חו"מ רסב, ה).
2.כאשר נראה שהחפץ הונח שם על יד הבעלים ולא נפל אם המקום משתמר לא יגע בו, אם המקום קצת משתמר, לרמב"ם ושו"ע לא יגע בו ולשא"ר ורמ"א אם יש בו סימן ייטול ויכריז. ואם נמצא במקום שאינו משתמר כלל, דינו כאלו מצאו דרך נפילה. מקום נחשב כסימן, אלא אם כן זו אבדה שזזה ממקום למקום מחמת הילוך בני אדם. (ב"מ כה עב, שו"ע חו"מ סימן רס סעיפים ט-י)
3.גדר סימן הוא שינוי הקיים בחפץ שמחמתו יוכל בעל האבדה להוכיח שהוא שלו, בין אם הסימן בגוף החפץ, במידה, במשקל או במקום בו הונח. (שו"ע שם סימן רסב סעיף ג)
ישנם שלושה רמות של סימנים: א. סימן מובהק: כגון שיש נקב בצד אות מסוימת. ב. סימן בינוני: כמו המשקל של החפץ. ג. סימן גרוע כמו צבע החפץ שהרבה חפצים מצויים עם זיהוי זה. על פי סימן מובהק או בינוני מחזירים אבדה, כיון שאין הרבה חפצים עם סימנים אלו, לעומת זאת אין משיבים אבדה על פי סימן גרוע ואינו נחשב לסימן טוב. (שו"ע שם סימן רסז סעיף ד ובסמ"ע שם ס"ק ז)
4.כשיש באבדה סימן הבעלים אינם מתייאשים אף לאחר זמן רב.
5.ישנה חובת השבה גם באבדה שאין בה סימן אם היא נמצאה שהמאבד עדין לא שם לב שהוא אבד ממנו.המוצא חייב לשמור אותו עבור הבעלים, כיון שאנו פוסקים כאביי שייאוש שלא מדעת לאו שמיה ייאוש, כלומר כל עוד הבעלים אינו יודע שאבד לו החפץ אין הייאוש חל שהרי לא נתייאש ממנו. ואף על פי שנתייאש לאחר מכן כיון שהמוצא התחייב להשיבו בעת שהרים החפץ, שוב אינו נפטר מהמצווה בייאוש הבעלים.
בברכה,
הרב מרדכי גרוס.