ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

התגברות על מידת הכעס | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


א אייר תשע"ד

התגברות על מידת הכעס


הרב עזריה אריאל

שאלה:
קודם כל, תודה רבה רבה על התשובה המאוד מפורטת!
זה עזר לי ואני מקווה שאכן אצליח להפסיק עם הלשון הרע.

נושא דומה שמאוד קשה לי איתו, שזה מה שגורם לי לא לשלוט בפה שלי. זה עניין הכעס. שכשפוגעים בי אני מאוד מאוד כועסת ומתחילה לשפוך בלי גבול.
איך אני אצליח להתגבר קודם כל על הכעס שמשתלט בתוכי?

זה עושה לי ולסובבים סביבי רע מאוד..

שוב תודה רבה!

השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "כפרה על לשון הרע"

תשובה:
לשואלת, שלום!
כדי להתגבר על הכעס צריך להבין מאיפה הוא בא. כאשר יש לנו ציפיות ממישהו, או מעצמנו, ואחר כך אנחנו מגלים פער בין הרצוי למצוי - יש בנו התקוממות וכעס, על אחרים או על עצמנו.
יש לכעס בסיס חיובי, מפני שהוא מבטא תביעה אמיתית לשיפור המעשים. לכן אמרו חז"ל (תענית ד ע"א) שתלמיד חכם שכועס - התורה שבקרבו היא הגורמת לכעסו, ובדומה לזה בקהלת (א, יח): "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס", ופירוש הפסיקתא זוטרתא: "כל אדם שהוא חכם רואה דבר שאינו הגון וכועס, וכן הוא אומר (תהלים קיט, קלו): 'פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ', אבל ההדיוטים רואים דבר אסור ואומרים: מה בכך?". כמובן, הדבר תלוי האם הוא כועס וכואב באמת (כלשון הפסוק בתהלים הנ"ל) על ליקויים אמיתיים על פי הסרגל של התורה או על אכזבות פרטיות משלו, והאם האדם דורש בעיקר מעצמו או בעיקר מאחרים.
אולם המקור העיקרי לכעס הוא מידה מסוימת של גאווה: האדם מניח שהוא יודע איך נכון להתנהג ומה כדאי לעשות ומה צריך לקרות ומה מגיע לו, ולכן כשאחרים לא פועלים לפי ציפיותיו והוא לא מקבל את מה שמגיע לו מתעורר כעסו. גם כלפי עצמנו: מי שיש לו ציפיות גבוהות מעצמו, מפני שהוא חושב את עצמו לחכם וכישרוני, מתאכזב ומתרגז על עצמו כשהוא לא מצליח כפי שציפה.
לכן, על מנת להפיג כעסים יש צורך בשינוי תפיסתי. להתרגל במחשבה שדברים שקורים לנו מכוונים משמיים ואינם רק פרי בחירתם של בני האדם שסביבנו. לדעת שדעותינו על מה שצריך להיות הן יחסיות, ויש לאחרים גם את נקודת המבט שלהם. ובלשון בעל 'פלא יועץ', ערך 'כעס': "ויחשוב... שאין אדם נוקף [=מקבל מכה] אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה... ושאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, וש'דרך איש ישר בעיניו' (משלי כא, ב) ואין להאשימו ולכעוס על חבירו. כהנה מחשבות טהורות החי יתן אל ליבו, לפי העניין שגורם לו כעס".
שינוי כזה לא בא ביום אחד, והוא זקוק לתזכורות. כדאי שיהיו ברשותך מקורות בגנות הכעס שתשנני אותם יום יום, עד שתרגישי שינוי משמעותי לטובה ואז תוכלי להסתפק בתזכורות לעיתים רחוקות יותר. למשל, איגרת הרמב"ן הידועה (מודפסת בחלק מהסידורים), שעוסקת גם במידת הכעס. מסילת ישרים, בחלק מפרק יא. אורחות צדיקים, שער הכעס (באריכות בדברים חשובים וקלים להבנה). פסוקים מתאימים מקהלת (ז, ט; יא, י), וכמה מאמרי חז"ל שלהלן:

1. תלמוד בבלי שבת קה ע"ב: "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. אמר רבי אבין: מאי קראה [מה הפסוק המלמד על כך]? - 'לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר', איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? - הוי אומר זה יצר הרע".
2. פסחים סו ע"ב: "כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו".
3. נדרים כב ע"א: "כל הכועס - כל מיני גיהנם שולטין בו... אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו".

בהצלחה מרובה!


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il