ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חישוב השעות הזמניות ובין השמשות לשיטת התרומת הדשן | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י אייר תשע"ד

חישוב השעות הזמניות ובין השמשות לשיטת התרומת הדשן


הרב עזריה אריאל

שאלה:
שלום רב
שלום
לפי שיטת תה"ד שהיום מסתיים בצה"כ, לכאורה זמן בין השמשות צריך להתחיל לאחר צה"כ, היינו בסיום היום, בדיוק כמו שלשיטת הגר"א הזמן מתחיל בסיום היום היינו בשקיעה. ולא מצאתי התייחסות לעניין זה.
בתודה והוקרה
אד"ה

השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "זמני היום לפי שיטת הגר"א ומגן אברהם"

תשובה:
לשואל, שלום!
שאלתך יפה, אבל נראה שאין קשר הכרחי בין השאלה כיצד מודדים את השעות הזמניות, האם מעלות השחר עד צאת הכוכבים או מהזריחה עד השקיעה, לבין השאלה מתי מסתיים היום במובנו ההלכתי של המושג.
בין השמשות הוא מושג תורני מדאורייתא, שלב כלשהו בסוף היום שהוא ספק יום ספק לילה, והכל מודים שזמן זה הוא מהשקיעה עד צאת הכוכבים (יש במשפט זה אי דיוק מסוים, ראה בשולי הדברים). לעומת זאת השעות הזמניות, כגון הגדרת חז"ל שיש לקרוא קריאת שמע של שחרית עד שלוש שעות ביום משום שזהו אומדנם של חז"ל לזמן "ובקומך", זהו שימושם של חז"ל בשפת היום יום המקובלת בימיהם (גם בין המון העם, אולי אף גויים) לתאר את הזמנים. לדוגמא: אין "גזירת הכתוב" ש"ובקומך" הוא רבע היום דווקא, שאז אומדן שלוש שעות היה צריך להיגזר ישירות מהגדרת ה"יום" ההלכתי וחלוקתו בארבע, אלא זהו רק אומדן של חז"ל עד מתי אנשים קמים בבוקר. כך גם לגבי גזירת חז"ל שיש להפסיק את אכילת החמץ בערב פסח בסוף שעה רביעית (ולא בחצות היום, כדין תורה), אין זו הלכה שאוכלים "עד שליש היום" אלא סברה שראוי לעשות הרחקה בת שעתיים לפני חצות היום. נמצא, שכאשר הפוסקים באים כעת לפרש לאלו שעות בדיוק התכוונו חז"ל הם לא צריכים לברר מהו סוף היום ואימתי בין השמשות, אלא זהו בירור לשוני, מהי השפה המקובלת שהשתמשו בה לחלוקת השעות ביום, האם מעלות השחר או מהזריחה.
ממילא, לדעת הגר"א השפה המקובלת בימי חז"ל הייתה לחלק את השעות מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה שעות, ואילו לדעת תרומת הדשן השפה המקובלת הייתה לחלק כך את הזמן שעד צאת הכוכבים, למרות שהוא כולל כבר את בין השמשות. וכך עולה די בבירור מתרומת הדשן (סימן א) ויותר מפורש במגן אברהם בסי' רלג סק"ג, עיין שם במחצית השקל.
המגן אברהם שם מציע שהלבוש סבר בדומה לדבריך, שהשעות הזמניות הן מעלות השחר עד תחילת בין השמשות ולא עד צאת הכוכבים (לא שבין השמשות מתחיל רק אחרי צאת הכוכבים, כפי שטענת, אלא שהשעות הזמניות נגמרות רבע שעה לפני צאת הכוכבים). ברם, האחרונים הוכיחו שלא זו כוונת הלבוש, עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' נד.
את העדר התלות בין הדברים ניתן להוכיח גם בכיוון ההפוך: הרי גם הגר"א מודה שתחילת ה"יום" ההלכתי הוא עלות השחר, כמפורש במשנה (מגילה פ"ב מ"ד), ובכל זאת ספירת השעות מתחילה לדעתו רק בזריחה. אם כן, לדעתו לא מתחילים למנות את השעות מתחילת היום במובנו ההלכתי.

אגב, ככל הנראה לדעת התרומת הדשן החישוב עד צאת הכוכבים איננו צאת הכוכבים הנהוג כיום (18 דקות אחרי השקיעה), אלא צאת הכוכבים של זמן רבנו תם (כשעה ורבע אחרי השקיעה). הדבר מתבקש, מאחר שבכמה מקומות בדברי חז"ל נאמר שבסוף השעה השישית ביום השמש עומדת בדיוק ברום השמיים (פסחים צד ע"א ויומא כח ע"ב), ואם כן חייב להיות איזון בין הזמן שתרומת הדשן מוסיף לשעות היום לפני הזריחה לבין הזמן שהוא מוסיף אחרי השקיעה (וגם זה מוכיח שלא כדבריך, שלדעתו הכרחי לחשב עד צאת הכוכבים למרות שהוא כולל את בין השמשות). הרב טוקוצ'ינסקי, מייסד הלוחות המפורסמים, חישב תחילה במשך שנים את זמן המגן אברהם על פי צאת הכוכבים של 18 דקות, ולבסוף חזר בו אחרי שהוכיחו לו שזה לא נכון. על כך עיין בשו"ת מנחת יצחק שם ובהרחבה במבואו של הרב זלמן קורן שליט"א למאמר 'על עניין השעות הנזכרות בתלמוד' מאת הרב יחיאל מיכל שלזינגר (ספר הזכרון 'אש תמיד', עמ' תשנז והלאה).


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il