שלום, אני תלמיד במוסד ללימוד אקדמאיים. יש מן המרצים אצלינו שמתעקשים שלא נשיג שאלונים של מבחנים משנים עברו. השאלה מתחלקת לכמה נושאים: א. כולם לומדים למבחן מתוך שאלונים כאלה (קיימים בתארים שהקימו הסטודנטים). אם לא אלמד מתוך שאלון כזה - ברור שאקבל הרבה פחות מאחרים, שכן הסיבה לאיסורם של המרצים הוא שהם אוהבים למחזר שאלות...(יש מקצועות שבאמת קשה להמציא שאלות חדשות). מותר לי ללמוד מאתר כזה? ב. קיבלתי מהבוחן בטעות 2 שאלונים. אני חייב להחזיר אחד או שאני יכול להעלים אותו, ולשמור אותו לדורות הבאים? ג. אני יכול לנסות "לגנוב" את השאלון שלי החוצה? ד. עברתי בחדר של מרצה וראיתי את השאלונים זרוקים בפח, אחרי המבחן. ברור לי שהוא לא מעוניין שניקח אותם. מותר לי לקחת ולהפיץ? ואם זה עדיין על השולחן שלו, בדרך לפח (מדין ממון הוא לא מקפיד עליהם, רק מדין שיהיה קשה במבחנים שלו) אציין שבחוק הגנת הסטודנט לא מופיע בשום מקום שמרצה חייב לשחרר מבחנים שלו משנים עברו. תודה מראש!

ישר כוח על שאלתך ועל התחשבותך בהגינות ויושר ביחס למבחנים. מרצה שאוסר ללמוד ממבחנים קודמים ואדם עובר על דבריו יש בזה סרך של מדבר שקר תרחק (שמות כג,ז) וכבר כתב בתהילים (טו,ב) הולך תמים ופועל צדק. היינו שיש כאן בעיה של רמאות ושקר. אומנם אין זה כאיסור החמור של העתקה במבחנים שכתבו על כך האחרונים דברים חמורים (ע' בשו"ת עשה לך רב ח"ח ס' נט) מיכוון שאינו פוגע בעצם יסוד המבחן שהוא לדעת את החומר הנלמד, אלא אדם שרואה מבחנים קודמים ברצונו רק לדעת את סגנון השאלות וכדומה. וכן כתב בס' תשובות בהלכה (עמ' קצג) שמותר לראות מבחנים משנים עברו אך לא ציין מה הדין כאשר המרצה אוסר. עם זאת יש באפשרותכם לשאול דרגה יותר גבוהה מן המרצה באותו מוסד אקדמי ולהבהיר לו את מצב ולשאול אותו אם הדבר חמור כל כך בעיני המוסד שהרי לבסוף מי שנותן את התעודה הסופית זה הנהלת המוסד ולא המרצה וא"כ הם אלו שאחראים על המדיניות בתחום זה. הרחבה בנוגע לעניין נבאר את סוגית גניבת דעת שהעולם מיחס לסוגיה זו. מרצה שאיננו מרשה לקחת שאלונים קודמים וללמוד דרכם ולגשת למבחן יש לדון אם העובר על דבריו ועושה כן האם עובר על "גניבת דעת". המקור לגניבת דעת הוא הגמ' בחולין צד. בדין גיד הנשה שאסור לתת לגוי ירך של בהמה שהוצאה ממנו גיד הנשה. אחד מההסברים בגמ' לאיסור זה הוא שנמצא שגונב דעת הגוי ואמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואף דעתו של גוי . רש"י פירש שכסבור שישראל זה אוהבו מאוד שתיקן את הירך וטרח בה היינו שגניבת דעת היא לא רק במישור של מקח וממכר אלא גם במישור של העלמת ידיעה מן השני וגורם לו לחשוב או להרגיש דבר אחר מן האמת. ובברייתא בהמשך מביאה הגמ' דוגמא נוספת תניא, היה ר' מאיר אומר: אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אא"כ הודיעו, ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן. היינו כאשר אדם עושה מעשה או אומר אמירה מסויימת שגורם לחברו לחשוב דבר מוטעה לגביו הדבר אסור משום גניבת דעת וכן נפסקו דוגמאות אלו בשו"ע חו"מ ס' רכח סעיף ו'. גדר האיסור לדעת רש"י (בסוגיה) גניבת דעת שאינו ממוני הוא גניבת דעת שעתה יכיר לו טובה בחינם וכ' הב"ח בס' רכח אות ו שהוא איסור מדרבנן לשיטתו. אומנם בריטב"א בשם התוס' שגניבת דעת נכללת בלאו של לא תגנובו ואסור מדאורייתא וסמך לכך מהתוספתא (ב"ק ז,ג) שבעה גנבים הם והראשון שבכולם גונב דעת הבריות. א"כ לדעת הריטב"א זה רק עניין ממוני וע"כ האיסור הוא בלא תגנובו היינו בגניבת ממון בלבד. ואילו לדעת רש"י אף שיש בזה איסור שאינו קשור לביצוע עסקה ממונית עדיין יש כאן הכרה טובה ממונית בחינם. אפילו אם נאמר שהמרצה "יכיר לו טובה" היינו שייתן לו ציון שאולי לא מגיע לו לפי התנאים שהציב לנבחנים, אבל אין לומר כן שהרי טובה בחינם היינו שיש הפסד ממוני בגין מחשבתו שעשה לו טובה והוא צריך להחזיר לו, אבל כאן אינו בגדר של הפסד ממוני שיכיר לו טובה בחינם ע"כ לדעת רש"י אין זה קשור לסוגיה זו. א"כ נמצא שגדר גניבת דעת לפי הראשונים נוגע לעניין ממוני ולא לעניין של שקר וע"כ אינו עניין לעיון במבחנים קודמים כאשר המרצה אוסר זאת. ובאג"מ (חו"מ ב סי' ל) הביא לגבי העתקה במבחנים שיש בזה איסור של גניבת דעת שהוא איסור ממוני שמקבל תעודה ועל דעת זה יקבלוהו לעבודה על דעת שיודע את הידע הזה ובאמת אינו יודע. ויש כאן איסור ממון כלפי המעסיקים. וכן יש איסור של "מדבר שקר תרחק". וכן כ' בשו"ת שבט הלוי (ח"י ס' קסג) והוסיף שיש בזה התרגלות לרמאות שהנביא ירמיה (ט,ד)אמר על זה "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו". ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ערה) עשה חילוק שאם לומד רק בשביל כבוד ודפלומה ולא הולך לעבוד עם התעודה אזי מותר להעתיק במבחנים ואין איסור ממוני של גניבת דעת, ואם הולך להתפרנס עם התעודה אזי יכול להיות בזה בעיה ממונית של גניבת דעת. א"כ לגבי הנושא שלנו הרי האדם יודע את החומר ואינו גונב את דעת המעסיק ואין כאן איסור ממוני של גניבת דעת. נמצא שנשאר רק היסוד שמדבר שקר תרחק ורמאות שכתבו האחרונים ( שו"ת עשה לך רב ח"ח סי' נט) לגבי איסור העתקה במבחנים שיכול שיהיה תקף גם כאן במידה מסוימת כאשר האדם נגש למבחן שלא עפ"י התנאים שהציב המרצה יש כאן איסור של מדבר שקר תרחק. וכן הדין לגבי שאר השאלות ששאלת. בברכה, הרב אבישי חבר טוב