שלום כבוד הרב. אני רווק בשנות העשרים. אחי ואשתו באים להתארח אצלנו בשבתות ולפעמים כל המשפחה הולכת לבית הכנסת למניין ראשון, מלבדי ומלבד גיסתי. אני מתעורר בערך בשעה שהם חוזרים מבית הכנסת. (ואז הולך לתפילה) האם יש בזה בעיה של ייחוד? האם אפשר להקל מכיוון שאחי (בעלה) בעיר? או מכיוון ששנינו ישנים? (כמובן בחדרים נפרדים) אשמח לתשובה מפורטת, תודה רבה!

לשואל, שלום! אם הם מתפללים בבית כנסת במרחק דקות ספורות של הליכה, ובכל רגע עשוי מישהו מהם להיכנס, כפי שקורה לפעמים ש'קופצים' הביתה באמצע התפילה מסיבות שונות - מותר. ואם אפשרות הכניסה איננה סבירה - אסור, ובשעת הדחק יש מקום להקל בתנאים מיוחדים שלהלן סעיף 4. הרחבה: 1. איסור ייחוד קיים גם ביחס לגיסה, ובמובן מסוים הוא חמור יותר מאשר אישה שאינך מכיר ומיודד איתה, כדלהלן. רק קרובות משפחה מדרגה ראשונה: אם, בת ואחות, מותרות בייחוד (וגם אח ואחות אסורים לגור יחד לבדם לאורך זמן - חלקת מחוקק אה"ע סי' כב סק"א). 2. היתר "בעלה בעיר" איננו נוהג בנשים שיש קשר ידידותי ותכוף עמהן, כגון קרובות משפחה (שו"ע אה"ע כב, ח). 3. השיקול המרכזי להיתר כאן הוא להחשיב את הבית כאילו היה פתוח לרשות הרבים, אם בכל רגע מישהו מההולכים לבית הכנסת עשוי לחזור (עיין שו"ת בניין ציון ח"א סי' קלח ושו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פרק כג אות ח-ט). אמנם יש אומרים שאישה שיש איתה קשרי ידידות כנ"ל אסורה בייחוד אפילו כשהפתח פתוח לרשות הרבים, או על כל פנים כשהפתח לא פתוח ממש אלא שדינו כפתוח בגלל האפשרות להיכנס (חלקת מחוקק אה"ע סי' כב סקי"ג). ברם, מעיקר הדין מסתבר כדעה המקילה, מאחר שבפשט הגמרא ורוב הראשונים (רמב"ם, טור ושו"ע אה"ע סי' כב סעיפים ח-ט) לא החמירו כשיש קשר מיוחד אלא בעניין הקולא של "בעלה בעיר" ולא בקולא "פתח פתוח לרשות הרבים" והמסתעף ממנו (עיין בט"ז שם סק"ח). 4. שיקול שמצטרף להקל הוא העובדה שמדובר בשני חדרים. הדעות חלוקות האם שני חדרים בבית אחד דינם כשני בתים בחצר, שאינו יחוד (עיין רמ"א ביו"ד סי' קצב ס"ד, שמשמע להיתר, וב'שיעורי שבט הלוי' שם, סק"ו, ש"אין לך יחוד גדול מזה", ופירש את הרמ"א אחרת). המשנה ברורה (שער הציון סי' רלט סקי"ז) הקל במקרה זה כאשר האיש נועל את עצמו מבפנים. נראה שלדעתו מעיקר הדין אין זה יחוד, אלא שיש חשש מדרבנן שמא יעברו מחדר לחדר, ובזה יש להקל כשנועל את עצמו, וכן התיר גם בציץ אליעזר (ח"ו סי' מ פרק ז סק"י וסי' ח סק"ה). כיוצא בזה כתב בבינת אדם (שער בית הנשים, יז (כח), על החכמת אדם כלל קכו) על שני בתים זה לצד זה בחצר משותפת, באחד איש ובשני אישה, שיש מהראשונים שאסרו זאת אך גם לפי הדעה האוסרת הרי זה דווקא בשעה שהם נעורים ולא כשישנים. כנראה טעמו כאמור, שעצם המצב של שני בתים נפרדים אינו יחוד, אלא שאנו חוששים למעבר מאחד לשני ואז יהיה יחוד, וחשש זה קיים דווקא כשערים. אם כן, כאשר אתה נועל את עצמך וגם שניכם ישנים (וכשאתה מתעורר כבר ברור שבני הבית עשויים לשוב בכל רגע) הדבר מותר. אך יש להדגיש, כמודגש בלשון הציץ אליעזר הנ"ל, שהיתר זה נאמר רק כאשר שני הצדדים יודעים שברוך ה' אין מקום לחשד, אבל בנסיבות שבהן מבחינה מעשית החשש חמור יותר, ודי לחכימא, אין להקל בלינה בבית משותף בשום פנים ואופן.