ב"ה ראיתי בסידור "עבודת ישראל" (הוצאת שוקן שנת תרצ"ז) את הדברים הבאים: "במנחות מג הנוסחא שעשני ישראל (הביאו הריף והראש פ"ט דברכות) אבל בתוספתא דברכות ...שלא עשני גוי וכן גירסת רב עמרם והרמב"ם ואבודרהם והטור,וכן בכל סידורים ישנים...אבל בעל ויעתר יצחק הרחיק תיבת גוי והעמיד במקומה נכרי,ויפה תיקן,כי אע"פ שהרגילו חזל לקרוא גוי לאיש אחר שאינו מישראל,וכמו שכתב הרד"ק בשרשים ערך גוי,מ"מ בכל המקרא תיבת גוי הוראתה כמו "עם",וגם לא יתכן להשתמש בה בדיבור על איש אחד כאשר כבר העיר הראב"ע בפירושו לשמות כא,ח. אבל נכרי היא המילה הנכונה אם הכוונה על איש זר שאינו מזרע ישראל,ואנחנו חובתנו לסדר תפילותינו בלשון ברורה." אני מתלבט אם באמת ללכת לפי התיקון הזה,מצד אחד הדברים נכונים (יתכן גם שאין כל כך קפידא בדבר,כפי שמצינו שיש כאלה שאפילו חידשו ברכות מעצמם כדברי רב אשי בברכות נז: "אנא הא דרב המנונא לא שמיע לי אלא מדעתאי ברכתינהו לכולהו" והכוונה כמובן עם שם ומלכות כמו בכל הש"ס,ואולי על זה סמכו לתקן הנותן ליעף כח ויש שהיו אומרים מגביה שפלים כדאיתא בב"י,כל שכן לתקן איזה תיקון ולהשאיר הברכה על עיקרה). מצד שני אולי עדיף לא לשנות את הנוסח וחוץ מזה לפי מה שראיתי בויקיפדיה,בעל "ויעתר יצחק" הוא לא האדם המתאים לדבר הזה (זייפן, משכיל, "חציו מין וחציו מאמין" ועוד).

לשואל, שלום! בתנ"ך המילה "גוי" מתייחסת לעם, פעמים רבות גם לעם ישראל. לעומת זאת בשפת חז"ל המילה "גוי" מתייחסת לאדם פרטי מאומות העולם, כמקובל גם בשפתנו היום. בעקבות זאת, כאשר קבעו חז"ל את נוסח ברכות השחר - התאימו אותו לשפה המקובלת בימיהם. חז"ל ידעו היטב על הבדל זה, כפי שאמרו בבבא בתרא י ע"ב: "צדקה תרומם גוי (משלי יד, לד) - אלו ישראל, דכתיב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמואל-ב ז, כג), ובכל זאת העדיפו לקבוע את הברכה בהתאם למקובל בשפת העם בזמנם. מדוע אנחנו צריכים להיות "אויֹבֶּער חוּּכֶעם" ולחזור דווקא ללשון המקרא? מקור החיוב לברך הוא דברי חז"ל, וכפי שהם ניסחו לנו את הברכות, ואין מקום לשנות כלל. לא רק בעל 'ויעתר יצחק' שהבאת אינו מקור נאמן לעניין זה, כפי שציינת, אלא גם מחבר סידור 'עבודת ישראל' נהג חופש בתיקון סגנון התפילה והברכות והתאמתו ללשון המדויקת יותר במקרא לפי ראות עיניו, כגון (בסידורו, מהדו' רדלהיים תרכ"ח עמ' 568) "בורא עשבות בשמים" (על פי 'עשבות' במשלי כז, כה), במקום "עשבי בשמים" שבחז"ל וכל הראשונים והפוסקים. מי שמו לתקן תפילות ולקבוע נוסחים מדעת עצמו?! אמנם יש גם מעט מגדולי ישראל ההולכים לפי מסורת חז"ל שהעדיפו את הנוסח "שלא עשני נכרי", כגון שו"ת זכר יהוסף (ח"א סי' יג), אבל מעיון מדבריו ברור שהוא לא בא לשנות מנוסח חז"ל, אלא חשב שהצעתו משחזרת את הנוסח המקורי של דברי חז"ל שהשתבשו לדעתו בידי מעתיקים. לעומת זאת כיום, אחרי גילוי הרבה כתבי יד מספרות חז"ל והראשונים ויציאה לאור של מהדורות משופרות מכתביהם, אין כל ספק שהנוסח המקורי בחז"ל הוא "שלא עשני גוי", ואם כן ברור שנוסח זה הוא הקובע. וכך נאמר בירושלמי בברכות (פ"ט ה"א): "צריך אדם לומר בכל יום... ברוך שלא עשאני גוי, שאין הגויים כלום, 'כל הגויים כאין נגדו'". משפט זה מוכיח בעליל שהנוסח המקורי הוא "גוי". גם מבחינת לשון המקרא, ההצעה "נכרי" איננה הפתרון הטוב ביותר. "נכרי" במקרא הוא מילה נרדפת ל"זר", לאו דווקא אינו-יהודי, כגון במשלי (כז, ב): "יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך" (וראה גם קהלת ו, ב, איוב יט, טו).