שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • חול המועד
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
שלום בספר פניני הלכה מועדים כתוב שנחלקו הראשונים בשאלה האם יש להניח תפילין בחול המועד. לא ברור לי איך ייתכן שתהיה מחלוקת בנושא שכזה שכן עם ישראל התחילו להניח תפילין בעודם במדבר וחול המועד גם הוא מדאורייתא וקיים מאז. ולא סביר שמנהג הנחת או אי הנחת תפילין בחול המועד יישכח, שכן זה מנהג שחל פעמיים בשנה למשך שבוע. ויש לנהוג כפי שנהגו עם ישראל בזמן משה רבנו ולא ברור איך נוצרו מספר דעות והנהגות בנושא שכזה תודה
תשובה
לשואל, שלום! אכן, שאלה מטרידה. כיצד נוצרה מחלוקת בהלכה שכל אחד יכול לזכור מה נהגו לגביה בעבר? אכתוב כמה כיוונים לתשובה, שאולי משלימים האחד את השני: א. בדברי חז"ל לא מצאנו מחלוקת מפורשת בשאלה זו של תפילין בחול המועד, ואנו מוצאים אותה לראשונה בין רבותינו הראשונים באירופה (אם כי בגמרא בערובין צו ע"ב נאמר שהיו תנאים שסברו שמניחים תפילין אפילו בשבת; ויתכן שלפי סוגיות אחרות הכל מודים שאין מניחים, עיין בתוספות שם ד"ה לא ס"ד). השאלה היא, אפוא: כיצד נוצרה בימי הראשונים מחלוקת בנושא שבתקופה קדומה יותר היה בו מנהג אחיד, לכאן או לכאן, ולא הכריעו בה על פי המסורת שכבר נהגה? וזה לא דומה למחלוקת רש"י ורבנו תם על צורת התפילין, שהיא דבר שקשה לראות ולזכור כיצד פעם עשו כולם. ובכן, במשך תקופה מסוימת בימי הראשונים רבים מהציבור התרשלו בקיום מצוות תפילין בכלל. על כך עיין בסמ"ג, מצות עשה ג', המספר על מסע שערך בארצות שונות כדי לעורר את העם לקיום מצות תפילין. קשה להבין כיצד קרה הדבר (כנראה התפתחה תפיסה שכדי להיות ראוי לתפילין נחוצה מדרגה מיוחדת של קדושה ונקיות), ובכל אופן הדבר יכול להסביר כיצד בתקופה זו התעוררו גם ספקות כיצד קיימו בעבר את המצווה, כי המסורת בעניין זה לא נשמרה בקפדנות (אינני יודע להגדיר בדיוק את תחומי הזמן של התופעה המדוברת ומידת ההתאמה לזמן שבו התגלעה המחלוקת על תפילין בחול המועד). ב. אם נניח שמחלוקת הראשונים מבוססת על מנהגים שונים קדומים יותר שהיו כבר בזמן בית המקדש, יתכן אולי להציע כיוון כזה: בגמרא בזבחים (יט ע"א) נאמר ש"כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם פטורים מן התפילין", בגלל עיסוקם בעבודה. יתכן שבזמן הרגלים היו רבים שלא הניחו תפילין בגלל עיסוקם במצוות החג וקרבנותיו, בבחינת "ישראל במעמדם", ולאחר מכן התפתח דיון הלכתי האם זהו פטור מהותי בימים אלו, או רק משום "העוסק במצווה פטור מן המצווה". ג. באופן כללי נראה שכמה פוסקים שדנו בשאלה זו לא התחשבו במנהג שראו מול עיניהם אלא שינו אותו מכח הבנתם במקורות. כך כתב הבית יוסף (אורח חיים סי' לא): "עכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד. ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד, כדברי הרא"ש, ואחר כך מצאו שכתב רבי שמעון בר יוחי במאמר אחד [=בזוהר] שאסור להניחם בחול המועד, ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועד". מסתבר שבזמן הגלות, כשכל פזורה חיה לעצמה בקהילות קטנות וללא יכולת להשוות בין כולם, לא תמיד ייחסו הרבה אמון למנהג שכל אחד הכיר כמנהג עתיק ומחייב, אם הוא עמד בסתירה למקורות מקובלים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il