שלום , אין לי מקום בבית לספרי קודש ויש לי עוד הרבה ספרים שבינתיים באוטו. השאלה שלי היא אם אפשר להניח את הספרים במיטה (הכוונה שמתחת למיטה , איפה שהמצעים בדרך כלל יש הרבה מקום) השאלה אם זה בסדר ולא מבזה את הספרים וכו’ . מכיוון שאני ישן על זה? תודה

לשואל, שלום! בדרך כלל הדבר אסור, אך אם הברירה היא שהספרים יהיו מונחים במקום שבו הם ינזקו, כגון במכונית שחשופה מדי פעם לשמש, מסתבר שניתן להקל לאחסן אותם בארגז מתחת למיטה, כאשר הם מכוסים (ובחדר של זוג נשוי - שני כיסויים), ויש חלל טפח לפחות בינם לבין המיטה, ועדיף שיהיו בצד של הראש ולא של הרגליים. הרחבה: בגמרא בברכות כג ע"ב נאמר לגבי תפילין שאסור להניחם תחת מרגלותיו, משום שזהו מנהג ביזיון, ואילו לגבי מראשותיו הגמרא מתלבטת, ומסקנתה להתיר זאת "בין כר לכסת, שלא כנגד ראשו". כך נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' מ ס"ג), שאין להניח תפילין תחת מרגלותיו, אפילו אם הם נמצאים בכלי בתוך כלי, ואילו שלא כנגד ראשו מותר, ואם אשתו עמו - צריך שגם יהיו בכלי בתוך כלי. הפוסקים התלבטו בשאלה, מה הדין כאשר משקל האדם אינו מונח על התפילין אלא הן נמצאות בתוך תיבה תחת המיטה או הכסא. בשו"ת אהל יעקב (לרבי יעקב ששפורטש, סימן א-ב) דן במנהג שהכיר להניח ספרים בתיבה שמתחת לספסלי בית הכנסת, ותחילה נטה לאסור זאת, כדין "תחת מרגלותיו", אך לבסוף הכריע להקל, מפני שמן ההיתר "בין כר לכסת שלא כנגד ראשו", שעוסק במקרה שהתפילין צמודות לכר הנוגע באדם, משתמע שגם האיסור בתחת מרגלותיו או כנגד ראשו הוא דווקא כשיש רצף של חפצים בין האדם לתפילין ואילו כשיש חלל כלשהו ביניהם מותר, ועל כל פנים כשיש חלל טפח. מסקנתו הובאה להלכה בשערי תשובה (סי' מ סק"ה) ובמשנה ברורה (שם סקי"ג), אלא שכתבו שראוי לבעל נפש להחמיר, אם לא בשעת הדחק (ראה גם באריכות רבה בספר 'פקודת המלך', הל' טוען ונטען סוף פ"ב, ומסקנתו כנ"ל). אולם בירושלמי (ברכות פ"ג ה"ה) מצינו: "תיבה שהיא מליאה ספרים, נותנה מראשותי המיטה ואינו נותנה מרגלות המיטה. ר' אבון בשם רבי חונא: והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים, ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי ר' יסא במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק כהדא דר' חונא". הירושלמי מתיר את נתינת התיבה תחת המיטה בקיום שלושה תנאים: א. דווקא לצד הראש ולא לצד הרגלים. ב. המיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים לפחות. ג. לא יהיה מגע בין המיטה לבין התיבה. לכאורה הירושלמי (שהובא להלכה בכמה ראשונים, כגון בתוס' במנחות לב ע"ב ד"ה אסור לישב) מוכיח במפורש שלא כהיתרו של בעל אהל יעקב, שהרי גם במקרה שאין מגע בין המיטה לתיבה התיר הירושלמי רק בצירוף התנאים הנוספים. ובשיורי ברכה (להחיד"א, יו"ד סי' רפב סק"ז) חילק בין הדברים, שהירושלמי מדבר על שינה דווקא, והיא חמורה יותר, שמא יפיח תוך כדי שינתו, או ישמש מיטתו (כמו שכתבו בפסקי תוס' במנחות אות פ, וכן בנקודות הכסף ביו"ד רפב). נמצא, אפוא, ששינה מעל גבי ספרים חמורה יותר מישיבה מעליהם, ואסורה לכל הדעות לכאורה, וכך נקט בפשטות בספר 'גנזי הקודש' (פ"ב סט"ז). אך בשעת הדחק כגון זו, שהספרים עלולים להינזק בהיותם במכונית, מסתבר להקל מכמה טעמים: א. יתכן שדברי הירושלמי נאמרו רק על ספר תורה, ולא על שאר ספרי קודש (עיין כיוצא בזה בבית יוסף יו"ד סי' רפב בשם רבי מנוח, ופסקי תוס' במנחות סי' פא, מאירי ברכות כו ע"א ד"ה היה ספר תורה: "וספרים שלנו" וכו', שו"ת הרמ"א סי' לד, ונשמת אדם סי' לא סק"ג, בסופו). ב. אמנם כמה ראשונים הביאו את הירושלמי להלכה, אבל הרמב"ם והשולחן ערוך לא הביאוהו, על כל פנים לא במפורש. במראה הפנים על הירושלמי שם עמד בזה, וכתב שכנראה הבינו שמדובר אמנם בשאר ספרים חוץ מספר תורה אך לדעת הבבלי די להם בכיסוי בלבד וכן הלכה. ג. מצאתי גם בספר 'מאיל המילואים' (מהרב משה ליב רוזנבוים, פרשבורג תרכ"ד, פרק נב סק"א) שתמה על חומרת הירושלמי, וכתב שמלשונו "תיבה שהיא מליאה ספרים" נראה שמדובר דווקא בפתוחה ומלאה, ומכיוון שהספרים גלויים ונראים יש להחמיר שלא לישון מעליהם. ד. יש שפירשו, מתוך שתמהו על חומרת הירושלמי, שהמשפט "והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים" נאמר לקולא, שבאופן זה מותר לתת את התיבה אפילו למרגלותיו, אבל לצד ראשו אין צורך בזה (שו"ת 'בית אב' קמא, 'חיי אברהם' סי' כז סק"ד). ה. יתכן אולי גם לשער שהחומרה המיוחדת של שינה מעל ספרי קודש נאמרה דווקא בימי חז"ל, שהיו רגילים לישון ללא בגדים (עיין ברכות כד ע"א "הישן במטה" וכו', שבת יג ע"א "איכא שינוי", ושיר השירים ה, ג ופירוש האלשיך שם), ולפי המקובל היום בדרך כלל אין בשינה חומרה יותר מישיבה. ו. לצורך הצלת ספרים מנזק מסתבר שניתן להקל קצת בכבודם (כיוצא בזה בברכות כד ע"א: "כל לנטורינהו טפי עדיף" וברש"י, ועיין גם ברכות יח ע"א ושו"ע יו"ד סי' רפב ס"ג).