אדם שהזמין ספריה מחנות, וגמרו את הכנתה. מסרו אותה לפלוני שימסור את הספריה למזמין [עדין המזמין לא קיבלו]. האם כל עוד המזמין לא קיבלו, החנות יכולה לבקש את התשלום? אם יקרה נזק לספריה, המזמין הפסיד? [השליח הוא של החנות]

יש לעיין האם חלות הקניין נעשית ע"י ההובלה מייד בשעה שמקבלים את הארון, או שנעשית רק בשעה שמגיע לביתו של הקונה, ובזה תלויות שתי השאלות. אני מבין שהארון יוצא שלם מבית המוכר. אם ההרכבה מסתיימת בבית הלקוח פשוט שעד אז אין כאן שום קניין. במשנה פרק השואל (ב"מ צח:) מבואר שהשואל פרה מחברו, ושילחה לו ביד שליח מדעתו של השואל, השואל מתחייב באחריות הפרה משעה ראשונה. וכן נפסק בשו"ע סימן שמ, ה. ולכאורה יש ללמוד מכך גם למוכר וקונה, שכיון שהשליחות נעשית מדעתו של הקונה, זוכה הקונה ע"י השליח בארון משעה ראשונה. וכן פסק בספר שער המשפט (פת"ש ר' סק"ח). ובפרט כאשר הקונה משלם תוספת דמים על ההובלה, וכאילו אמר המוכר לקונה שאין לו עניין בהובלה והיא על דעתו. אמנם יש לעיין בזה, כיצד זכה השליח לקונה בחפץ מבלי שנשתלח לכך במפורש, וכן יש להקשות לעניין שואל. ובנ"י שם הקשה כן, ותירץ בשני אופנים: א. מיירי שהמשאיל אמר לשליח במפורש שיזכה עבור השואל, כי כן רצונו. ב. כיוון שהוציא המשאיל החפץ מרשותו ברצון השואל ועל אמונתו, התחייב הקונה מדין ערב כמבואר בגמ' קידושין (ז.) ובשו"ע (קצ). והר"ן כתב בפשיטות שזה מדין ערב. ושא"ר לא נזקקו לקושיא זו. ע' נתיבות שכתב נ"מ בין שני תירוצים אלו, ולא הכריע ביניהם. ובהגהות רע"א שם משמע שחשש לתירוץ הראשון. א"כ בנידו"ד, אם נסבור כתירוץ א' של הנ"י, אין הקונה מתחייב אא"כ אמר המוכר לשליח שיזכה עבור הקונה. אבל כאמור מדברי שאר ראשונים נראה שלא חששו לזה. מסקנה: אם ההובלה כוללת גם הרכבה, פשוט שהקניין לא נגמר, וא"כ א"צ הקונה לשלם וכל האחריות על המשלח. אם ההובלה היא של ארון מוגמר באופן פשוט מייד כשיוצא הארון מרשות המוכר לרשות ההובלה זוכה הקונה בארון, הוא מתחייב בתשלום והמוכר פטור מאונסי הדרך. ולפי דעת נ"י בתירוצו הראשון כל זה דוקא היכא שאמר המוכר לשליח שיזכה למוכר. עוד יש להעיר שאם יש מנהג ידוע בעניין זה יש לנהוג על פיו, כיון שעל דעת המנהג שלח המוכר את הארון, ומנהג מבטל הלכה בדברים אלו. הרב חנוך מרצבך