ראשונים המתנים מלחמת מצווה בדברים מסויימים

שאלה:
קודם כל תודה רבה על התשובה המפורטת!
דבר שני , אמנם, לעומת הפוסקים שהבאת הסוברים ש’הצלת ישראל מיד צר’ היא אכן מלחמ"צ מה עם שאר הראשונים המתנים את דין מלחמת מצווה באורים ובתומים? בבית המקדש? בסנהדרין וכו’?
איך נדע שההלכה היא דווקא לפי השיטה הראשונה ולא השנייה?

תודה רבה!

השאלה נשאלה בהמשך לשאלה "מלחמת מצווה בימינו - שיטת הראשונים פרט לרמב"ם"

תשובה:
לשואל, שלום!
אינני מכיר שיטת ראשונים מפורשת שמתנה מלחמת מצווה בסנהדרין או בבית המקדש. לגבי הסנהדרין, הדבר מפורש להיפך במשנה בסנהדרין (פ"א מ"ה): "ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד", ממנה עולה שלמלחמת מצווה אין צורך באישור הסנהדרין.
לגבי האורים והתומים, קיימת דעה של הרמב"ן (בסוף השגותיו לספר המצוות של הרמב"ם, שכחת הלאוין) שהם נצרכים גם במלחמת מצווה, ובלשונו: "שייראה לי שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה להיות שואל באורים ותומים ועל פיהם יתנהג בעניינם".
הדברים מעוררים קושי, שהרי הסוגיה בסנהדרין טז ע"א-ע"ב, שהיא המקור לדין זה (כפי שציין בעצמו), שואלת על המשנה הנ"ל אודות סנהדרין במלחמת רשות "מנהני מילי?" ומביאה פסוק המלמד גם על הצורך בסנהדרין ובאורים ותומים. ממילא, משתמע שהצורך באורים ותומים הוא רק במלחמת רשות, כמו הצורך בסנהדרין. וכך מפורש ביד רמ"ה שם, שעניין השאלה באורים ותומים נאמר במלחמת רשות. גם מסברה הדברים מעוררים שאלה: אם התורה ציותה להילחם, כהגדרת "מלחמת מצווה", מדוע יש צורך באישור נוסף של אורים ותומים? והאם לדעתו מלחמת החשמונאים, בימי בית שני ללא מענה מהאורים והתומים (עיין שבועות טז ע"א), לא הייתה מלחמת מצווה?
שאלה זו על הרמב"ן העסיקה את האחרונים ונאמרו עליה כמה תשובות (עיין למשל בציץ אליעזר ח"כ סי' מג אותיות ג-ד). הדעה המסתברת לענ"ד, שאין כוונת הרמב"ן שבלי אורים ותומים אין זו מלחמת מצווה, אלא הדין הוא שאם יש אפשרות לשאול באורים ותומים - מצווה לברר בעזרתם האם המלחמה תצליח או לא, שכן לא הצטווינו על מלחמת התאבדות חלילה. ברם, אם אין אורים ותומים, והדעת נותנת שהמלחמה תצליח - הרי זו מצווה גם בלעדיהם (היסוד שמטרת השאלה היא בירור ההצלחה בלבד ולא האישור העקרוני מבואר ב'כלי חמדה', פורים סי' כג).

באופן עקרוני, גם כאשר יש מחלוקות ראשונים ניתן להכריע הלכה למעשה בדרכים שונות: על פי רוב הדעות, על פי הסברה וההתאמה לפשט מקורות חז"ל, על פי הכרעת גדולי האחרונים, ובדברים ששייך בהם מנהג - גם על פי המנהג (הרבה פעמים כל הדרכים הללו מובילות לאותה מסקנה).

הרב עזריה אריאל