מהי כוונת הגמרא בקידושין פב: "תניא, רבי אומר: ... אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, ואוי לו למי שבניו נקיבות"? האם לא צריך לומר שאשרי אדם שממלא את ייעודו? גם אם זה להיות בורסקי? (אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי, אשרי מי שאומנותו בסם, ואוי לו מי שאומנותו בורסקי) והאם באמת יש חיסרון לאדם שיש לו בנות?

שלום המאמר אשרי מי שבניו זכרים, מתבאר על פי הגאון מוילנה כך: בימי קדם היה מותר לגבר לשאת כמה נשים, ומשכך הרי מי שיש לו בנים זכרים וכל זכר נושא כמה נשים זוכה להרבה יותר צאצאים ונכדים. מה שאין כן כשיש לו רק בנות הרי כל בת תוליד רק מה שאשה יכולה ללדת, וכך לא יהיה לו ריבוי נכדים כמו מי שיש לו זכרים שנושאים כמה נשים. אשרי מי שאומנותו בסם, ואוי לו מי שאומנותו בורסקי: האידיאל של עם ישראל הוא לחיות כעם שלם, שעוסק בכל תחומי החיים והכל בקדושה ובטהרה, על פי הדרכתה של תורה. (ולא שהצד הרוחני מנותק מהצד הגשמי). על פי תורתינו הקדושה יש ערך לצדדים החומריים של החיים. אבל צריך זהירות, שאולי דוקא מתוך תפיסה כזו, שלכל דבר יש מקום, לכל דבר יש ערך, ישנה סכנה של טעות ותפיסה שאין הבדלים, שהכל הוא בעל אותו ערך. על כן יש לדעת שישנן מדרגות. יש צורך באנשים שיעסקו בצרכי הגוף של עם ישראל ויש צורך באנשים שיעסקו בצרכי הרוח של העם, יש ערך לזה ולזה, אבל חשוב יותר שיהיו אנשים שעוסקים בצרכי הרוח, וכפי שאומרת הגמרא "אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי, אשרי מי שאומנותו בסם...". ענייני הרוח (בסם) חשובים ומרכזיים יותר מענייני הגוף (בורסקי). בברכה