האם מותר לחסוך מהמעשר ולייעד אותו לטובת בני לצורך לימוד תורה\סיוע ברכישת דירה\חתונה. (דווקא ראיתי כמה תשובות בנושא מעשר לילד- אך לא הבנתי לגמרי ורציתי להוציא את הספק)

לשואל, שלום! מעיקר הדין ניתן להחשיב את הכספים המיועדים להשאת הילדים והדיור כצדקה, מאחר שמן הדין האב אינו חייב במזונות ילדיו הבוגרים. כך כתב הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"י הט"ז): "הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן, כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות, וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו - הרי זה בכלל הצדקה, וצדקה גדולה היא, שהקרוב קודם", והובא בשולחן ערוך (יו"ד סי' רנא ס"ג, וראה בהרחבה בשו"ת יחווה דעת ח"ג סי' עו אות ג). ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' לב) כתב שגם הוצאות הנישואין בכלל זה. אך הסכום שיוקצה לכך צריך להיות מתאים להגדרה "צדקה", דהיינו הוצאות לחתונה ודיור במינימום הסביר, וכשהבן עצמו אינו מסוגל לממן את זה (שבט הלוי ח"ט סי' רא אות ג). בפוסקים יש דיון מאיזה גיל של הילד ניתן להקצות את סכומי הצדקה לטובת נישואיו: יש אומרים שדווקא כשהגיע לגיל השידוכים, מפני שכל עוד נישואיו לא "נראים באופק" יש להעדיף את העניים שנצרכים כעת. מלבד זאת, מומלץ שההקצאה לילדים תהיה עד 50% מהמעשר. כך כתב בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רלא, מובא בפתחי תשובה יו"ד סי' רמט סק"ב), על פי המשנה בפאה (פ"ח מ"ו) שמי שיש ברשותו מעשר עני ורוצה לשמור חלק לקרוביו העניים - ישאיר עד מחצה, וכך מורה הרב וואזנר שליט"א ('מבית לוי' בענייני יו"ד עמ' ריז). היסוד הוא שצריך לאזן בין נדיבות לעניים שמחוץ למשפחה המצומצמת לבין דאגה סבירה לצרכי המשפחה. בעיקרו של דבר, מאחר שלדעת רוב הפוסקים עניין מעשר כספים איננו חובה מעיקר הדין אלא מנהג טוב, ניתן "להפעיל שיקול דעת" לפי העניין והמצב הכלכלי, כיצד לנהוג כדי שבנישואי הילדים לא תעמדו חלילה בפני שוקת שבורה.