שלום לכבוד הרב - יש לי 3 שאלות, קצת מורכבות: הראשון - אצל השכנים שגרים לידינו גודל גפן ואצלינו מהצד השני של גדר, גדל שיח פטל. הגפן שתול במפלס שונה - לפחות מטר וחצי אם לא יותר מתחת למפלס שבו גדל הפטל וגם בנוסף נמצא הוא במרחק של לפחות. ז"א שיש מרחק רב בין השורשים של כל אחד. אף על פי כן, בזמן שהם גדלים, הענפים מתערבבים זה עם זה. האם קיים בזה איסור כלאיים ואם כן מה לעשות? האם הקובע הוא מקום השורשים או מקום הענפים והאם חייבים לוודא שהענפים לא יגעו אחד בשני? שאלה שניה - למדתי שכדי להגן על עץ אפרסק ממזיקים, ניתן לשתול מסביב לגזע מעגל של שום. האם יש מרחק מסוים מהגזע שבו יהיה מותר לעשות דבר זה? האם ההלכה היא שונה אם מדובר בתבלינים במקום בירק או בפרחים? אותו שאלה לגבי שתילת שום ליד קישוא כדי להגן על הקישוא ממזיקים - האם זה מותר ובאיזו מרחק ואם אסור עם שום האם מותר לשתול תבלין או פרח לידו כדי לספק הגנה? אם שותלים תבלינים לצורך הגנה האם יהיה מותר גם להנות מהם? שאלה שלישית - האם קישוא או מלון נחשבים לשתילים מתפרשים - ז"א שחייבים לשים שתיל אחר במרחק של 60 ס"מ או שאפשר להסתפק ב-15 ס"מ? תודה רבה על העזרה!

בס"ד שלום וברכת ד' א. יש מחלוקת האם הפתל הוא עץ או ירק לעניין ערלה, אולם להלכה נראה שהוא ירק, ויש להחמיר גם לעניין כלאי הכרם. סיכוך של גפן על תבואה יש מי שאומר שהאיסור מדאורייתא ויש מי שאומר שהאיסור מדרבנן בלבד, כמו כן יש רבים שאומרים שכאשר הגפן והירק מסככים זה על אבל ללא עיקר הירק, אין בכך איסור דאורייתא אלא מדרבנן. על כן נראה שבנידון דידן אפשר להגדיר את הסיכוך כאיסור דרבנן. מכיוון שהאיסור הוא מדרבנן אפשר להקל בהחזרת הענפים בלבד, כמו כן בנידון דידן שהגפן והפתל של שני אנשים ויש דעות שבמקרה כזה אין איסור של כלאים א"כ נראה שאין מקום להחמיר ולאסור את הגפן או הפתל, אבל לכתחילה יש לגרום שענפי הפתל לא יהיו על הגפן, אבל אם הדבר בלתי אפשרי אין לאסור את הגפן או את הפתל. צרפתי מאמר נרחב בנושא. ב. לגבי שום ליד אילן קיי"ל להלכה (סי' רצה סעי' ה) שאין איסור לזרוע זרעים ליד אילנות. ועיין בש"ך (ס"ק ה) שכתב להחמיר לכתחילה בכך משום מראית עין אם זורע על השורשים ממש ויודע שנכנסים לתוכן. בכו"א בודאי לאחר ג"ט מעיקר האילן לכו"ע אין איסור זריעה. ג. כנראה כוונתך לשאול האם מילונים הם מינים המתפשטים, לכאורה נראה שאין הקישוא והמילונים מוגדרים דלעת יוונית המתפשטת, שיש בה חובת עקירה, אלא מספיק הרחקה רגילה (תלוי אם זה בודד או שדה). בברכת התורה והארץ הרב יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ כפר דרום אשקלון מצורף בזה מאמר מרחיב על השאלה הראשונה. בס"ד שלום וברכת ד' בדבר השאלה אודות הגפן שבמפלס מעליה (1.5 מטר) גדל פתל ובשעת הגידול הענפים מתערבבים זה בזה. א. פתל אילן או ירק כידוע נחלקו הפוסקים במעמד הפתל האם הוא ירק או אילן, עיקר הדיון הוא בדיני ערלה האם הוא מתחדש מתחת לאדמה כל שנה (כדמות הבננה) ואין עליו חיובי ערלה או שמא הוא אילן שיש לו גזע והוא מאריך ימים וממילא חלים עליו דיני ערלה . לאור הידע הנמצא בימינו לאחר שנות מחקר מתברר שיוצאים כל שנה ענפים חדשים (לפעמים דו שנתיים) מהקרקע, וא"כ דינו כירק . על כן מתעוררת השאלה האם יש כאן כלאים. ב. סיכוך ירק על גפן הרמב"ם (הלכות כלאים פרק ו הלכה ה) כתב: שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם, שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים, בירושלמי (כלאים פ"ו סה”ב) מופיעה דעת רבי זעירא שהאיסור לשתול סמוך לגפן התחתונה (תוך י טפחים) הוא אפילו בשיפוע המדרגה (שישנה הרחקה ראויה מעיקר הגפן). האיסור נובע משום שהזרעים נוטים על הגפן, ויש כלאים בין עלי הזרעים הנמצאים מעל לגפן. וכפי שפסק הרמב"ם (פ"ו הי"א) וזה לשונו: כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הרי זה קידש ואע"פ שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות. מדבריו "כל הזורע" נשאלת השאלה מה הדין בלא זריעה אלא שהתפשטה תבואתו אל תחת גפנו. הרמב"ם בהמשך הדברים (שם הי"ג) כתב: הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקיימו או להחזיר השריגים אלא כיצד עושה עוקר הזרע. למדנו מדברי הרמב"ם שאפילו אם התפשטו עלי הגפן על גבי התבואה שהייתה זרועה מתחת לאפרופיות ג"כ הדבר אוסר והתבואה אסורה. הרמב"ם סיכם את דבריו וכתב (פ"ח היא): כבר בארנו שאף על פי שמרחיק בין הזרע ובין הגפן כשיעור, צריך להזהר שלא תסכך הגפן על הירק או יסכך הירק על הגפן. העולה שכאשר יש סכוך (ולא משנה אם הגפן למטה או למעלה) יש איסור כלאים, כמו כן אין נפק"מ אם הגפן התפשטה או הירק התפשט בכל מקרה יש איסור כלאים. ג. איסור דאורייתא או דרבנן על פי מה שכתב הרמב"ם (פ"ו הי"א) זריעה תחת השריגים הרי זה מקדש, נשאלת השאלה האם הקידוש הוא מדאורייתא או מדרבנן בלבד. התוס' (ב"ב פב ע"ב ד"ה וזורע) כתב שהזורע תחת ענפי הכרם במקום שהרחיק כפי הצריך, האיסור הוא רק מדרבנן, והביא בדרך אמונה (שער הציון אות צח) עוד ראשונים הסוברים שזריעה תחת השריגים האיסור הוא מדרבנן. היסוד הוא מכיוון שההרחקה מעיקר הגפנים היא כדין על כן הזריעה תחת ענפי הגפנים היא מדרבנן. אמנם מלשון הרמב"ם משמע שזריעה תחת השריגים מקדשת מדאורייתא. על כן נראה שלכו"ע אסור שיווצר מצב שהגפן או הירק יהיו אחד על השני (מעורבבים זה בזה) ואפילו שהרחיקו מעיקר הגפן, אבל נחלקו אם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן. ד. גפן וירק של שני בני אדם הרמב"ם (פ"ז הי"ז) אומר: מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור, גדרה ונפרצה אומרים לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש. הרדב"ז מוסיף ואומר על דברי הרמב"ם: והכא לא איירי כשהיו הזרעים של חבירו אלא שהכל שלו. על פי דברי הרדב"ז עולה שדווקא כאשר הכרם והתבואה של אדם אחד בכך אנו אומרים שאפילו אם נפרצה מחיצת הכרם הדבר אסור, אבל אם הכרם והתבואה של שני בני אדם, וממילא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ועיין במנחת שלמה (סי' פט אות ג' ד"ה פסק הרמב"ם). בספר חוקות הארץ (פ"ז הי"ז אות א הערות 3,4) הביאו דעת החולקים וסוברים שאדם אוסר דבר שאינו שלו, ולכן אפילו אם התבואה של אדם אחר על בעל הכרם לגדור. לכאורה מחלוקת זו היא מחלוקת בנידון האם מכיוון שיש כאן שני בעלים, א"כ לדעת הרדב"ז אין כאן איסור אפילו אם נטו ענפי הפתל על הגפן. ואילו לדעת רש"י נראה שיש בכך איסור. ה. תבואה וירק תחת הגפן המשנה (פ"ז מ"ז) אומרת: הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה - יגדור מיד, אם ארעו אונס מותר. תבואתו שהיא נוטה תחת הגפן וכן בירק - מחזיר ואינו מקדש. המשנה דנה על שני מקרים. א. רוח שעלעלה גפנים על גבי תבואה. ב. תבואה שהיא נוטה תחת הגפן. ברישא של המשנה הדין הוא שיגדור מיד, ואם גדל יותר ממאתיים (בלא אונס) חייב לעקור. בסיפא הדין הוא שמחזיר את התבואה אבל אם לא החזיר לא קידש. נשאלת השאלה מדוע בגפן שסיככה את התבואה הדין שיעקור ואילו בתבואה הדין שמחזיר אבל לא חייב לעקור, אפילו אם הוסיפה התבואה יותר מאחד ממאתיים. במשנה ראשונה (פ"ז מ"ז ד"ה הרוח) כתב שהתורה אסרה "תבואת הכרם" ו"הזרע אשר תזרע", תבואת הכרם היינו הענבים של הגפן, והם עיקר הגפן. לכן אם הרוח העבירה את ענפי הגפן על התבואה הרי זה מקדש אפילו אם הרוח עשתה זו, מכיוון שיש גידול של אחד ממאתיים בכלאי הכרם. אבל לגבי זרעים עיקר התבואה היא השורש, ומכיוון שרק הנוף תחת הגפן ולא העיקר, על כן מחזיר ואינו מקדש. החילוק הזה הוזכר גם בקול הרמ"ז (פ"ז מ"ז ד"ה על, ועיין תוספות חדשים שהקשה על קול הרמ"ז). יסוד הדברים אנו יכולים ללמוד בדברי הרא"ש שהקשה על סתירה בין המשנה (פ"ז מ"ז) שנאמר בה מחזיר ואינו מקדש, ואילו במשנה (פ"ז מ"ד) נאמר שחייב באחריותו. הרא"ש תירץ שבמשנה בה נאמר שתבואה הנוטה תחת הגפן לא נאסרה מכיוון שאין עיקר התבואה תחת הגפן, אבל במקום שעיקר התבואה תחת הגפן אפילו אם הרוח העבירה הרי זה אסור. יסוד זה הביא גם הרש"ס, תפארת ישראל (פ"ז אות מג), תוס' רע"א (אות כז) ובתולדות יצחק (פ"ז ה"ה שהביא את דברי הרא"ש). העולה שלפי הרא"ש במקום שאין סיכוך גפן על מקום הזרע (אלא העלים) הדבר לא נאסר. הרמב"ם בפיה"מ (פ"ז מ"ז) לא הביא את הסיפא של המשנה "תבואתו שהיא נוטה תחת הכרם וכן בירק מחזיר ואינו מקדש" והרש"ס כתב שהרמב"ם לא פסק דין זה, וכן כתבו במלאכת שלמה (פ"ז מ"ז), חזו"א (כלאים סי' יג ס"ק ד ד"ה יש לעיין) שלדעת הרא"ש ירק שעיקרו במרחק מהגפן ורק העלים תחת הגפן, אין זה מקדש אלא שחייב להחזיר את הענפים, ואם לא החזיר לא נאסר. התוספתא (כלאים פ"ד ה"ז) אומרת: תבואה שנוטה תחת הגפן מחזיר ואינו מקדש הגפנים. והירקות שנוטין לתוך הגפן, אבא שאול אומר: רבי עקיבא אומר יחזיר ובן עזאי אומר יספר. החסדי דוד מסביר את התוספתא על פי היסוד שאמר הרא"ש שכאשר אין זרע התבואה תחת הגפן אין קידוש הגפנים, ולכן זמורת גפן על תבואה הכל נאסר, תבואה שנזרעה במרחק רב מהגפן ורק נוטה תחת הגפן מחזיר ואינו מקדש. לעניין ירקות שנוטין לתוך הגפן נחלקו התנאים, לדעת ר' עקיבא דין הירק כתבואה ויחזיר בלבד ואילו לדעת בן עזאי דין הירק הוא שיעקר ולכן כתב "יספר". את סברת בן עזאי אפשר להסביר על פי דברי החסדי דוד שבירק יש חשש שיחזור תחת הגפן ולכן סבר שיש לעקור, בתוספתא כפשוטה (עמ' 642) הביא סברא שבירק רגילות לעקור ולכן לא הוי הפסד מרובה, אבל בתבואה אין לעקור, עוד אפשר להסביר את בן עזאי מכיוון שבירק יש פרי על הענף, ועל כן לא מקום הזריעה הוא הקובע אלא המצאות הירק שהוא תחת הגפן ולכן יעקור. בכל אופן להלכה במחלוקת ר"ע ובן עזאי קיי"ל כר"ע ועל כן דין הירק כדין התבואה, ואם ענפי הירק תחת הגפן (בלא השורש) יחזיר ולא יעקור. על כן נראה שכיוון ודעת הרא"ש, רש"ס, היא שבירק ותבואה יש להחזיר ולא נאסר, וכן עולה מהתוספתא, לכן אפילו שהרמב"ם לא כתב את המציאות הזאת, להלכה יש לפסוק שחזרה בלבד מספיקה ואינו מקדש מכיוון שעיקר הירק הוא לא תחת הגפן. לפי יסוד זה לכאורה נראה שאין קידוש של הפתל מכיוון שהפתל רק ענפיו הם כנגד הגפן אבל לא העיקר של הפתל (ירק). ועל כן חזרה מספיקה. אמנם בדעת הרמב"ם ניתן לחלוק אבל בודאי שחלק גדול של הראשונים הסתפקו בהחזרת הירקות (אם העיקר לא נמצא תחת הגפן). ו. סיכום כפי ראינו יש מחלוקת האם הפתל הוא עץ או ירק לעניין ערלה, אולם להלכה נראה שהוא ירק, ויש להחמיר גם לעניין כלאי הכרם (אות א). סיכוך של גפן על תבואה יש מי שאומר שהאיסור מדאורייתא ויש מי שאומר שהאיסור מדרבנן בלבד (אות ג). כמו כן יש רבים שאומרים שכאשר הגפן והירק מסככים זה על אבל ללא עיקר הירק, אין בכך איסור דאורייתא אלא מדרבנן. על כן נראה שבנידון דידן אפשר להגדיר את הסיכוך כאיסור דרבנן. מכיוון שהאיסור הוא מדרבנן אפשר להקל בהחזרת הענפים בלבד (אות ה), כמו כן בנידון דידן שהגפן והפתל של שני אנשים ויש דעות שבמקרה כזה אין איסור של כלאים (אות ד) א"כ נראה שאין מקום להחמיר ולאסור את הגפן או הפתל, אבל לכתחילה יש לגרום שענפי הפתל לא יהיו על הגפן, אבל אם הדבר בלתי אפשרי אין לאסור את הגפן או את הפתל.