אך בפרק א בהלכות מקוואות ,בסוף הלכה יב כתוב "שאם היה על בשרו מדברים חוצצין ...אם מקפיד.... ואם אינו מקפיד -עלתה לו טבילה ...." ובפרק ב רק מפורטים החוצצין באדם כאשר הוא מקפיד עליהם או חופה את רובו.

לשואל, שלום! אני מבין מדבריך שאתה סבור שההגדרות של הרמב"ם בפרק ב ל"חוצץ" ו"אינו חוצץ" נועדו להגדיר מה מבחינה פיזית חוסם את הגעת המים או אינו חוסם, וכל הפרטים שנאמר עליהם שהם "חוצצים" עדיין זקוקים לבחינה נוספת, האם דרכם של אנשים להקפיד עליהם או לא. לכן לחלוח שמחוץ לעין, גם אם נאמר עליו ברמב"ם שהוא חוצץ, אם אנו מניחים מציאותית שאין מקפידים עליו - אינו חוצץ. אם זו כוונתך חושבני שאינך צודק. הפרטים שהוזכרו במשנה במקוואות פרק תשיעי וברמב"ם בהל' מקוואות פ"ב כ"חוצצים" פירושו של דבר שפיזית הם מונעים את מעבר המים וגם שהם מוחזקים כדברים שאנשים מקפידים עליהם. ראיה לכך מדבריו בפ"ב הל' ג לגבי ההבדל בין נשואה לפנויה, וראה גם בכסף משנה שם הל' ב, ובמשנה במקוואות פ"ט מ"ג ובפירוש הרמב"ם לרוב המשניות בפרק שם, שהזכיר את ההקפדה כנימוק לחילוקי הדינים שם. ממילא, כאשר הרמב"ם כותב שלפלוף שחוץ לעין חוצץ - כוונתו גם שדרך בני אדם להקפיד על כך. ראה גם בשו"ע יו"ד סי' קצח בסעיפים א, ד (ברמ"א), ה, יד ברמ"א, ש"ך סק"ט, ט"ז סק"ה, ועוד, ובכולם מבואר שכל מה שנאמר עליו שהוא חוצץ פירוש הדברים שגם מן הסתם מקפידים על כך (וגם מי שלא מקפיד צריך ללכת לפי רוב בני אדם, כמבואר בסעיף א שם). יתכן אמנם תיאורטית שיש דברים שפעם היו מקפידים עליהם והיום לא. דומני שבדרך כלל ההיפך הוא הנכון, ואנשים היום פדנטיים הרבה יותר מבימי חז"ל (בעבר היה מקובל לרחוץ את כל הגוף פעם בשבוע בבית המרחץ העירוני, ראה הל' דעות פ"ד הט"ז). לכן, ברירת המחדל היא להניח שדברים שנאמר עליהם בהלכה שמקפידים עליהם זהו המצב גם היום עד שיוכח אחרת. וכך מסתבר לי גם לגבי לחלוח שמחוץ לעין, שדרך בני אדם בימינו לשטוף את פניהם בבוקר ולהסירו. מעבר לכך, נהוג לכתחילה להסיר חציצה אפילו במיעוטו שאינו מקפיד, כמבואר ברמ"א שם סעיף א.