ב"ה שלום לכבוד הרה"ג שליט"א נתקלתי בדברי הרש"ש האלו: "…ואגב עמדתי על פירוש רש"י שם שראה ליישב אשר ירושלים תהיה במקומה הראשון, ולא העיר דלפי המבואר שם יהיה המקדש רחוק מהעיר מ"ה מיל לצד צפון דו"ק שם. ואולי לזה כוונו ישעיה ומיכה באומרם באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד’ בראש ההרים וגו’, דרצונו לומר שיהיה אז על הר אחר אשר הוא ראש ההרים בגובה, דלא כפירוש המפרשים" חידושי הרש"ש בבא בתרא קכב ע"א יוצא מדבריו שהר הבית בכלל לא קדוש? האם זה יתכן לבנות את בית המקדש במקום אחר? למעשה אם זו דעה לגיטימית - מדוע אנו מייחדים את הר הבית כמקום קודש הקודשים אם יש אפשרות שהוא יזוז? אם מה שכתב הרש"ש אכן יקרה איך נתייחס להר הבית? האם אפשר לומר שהמקור לדבריו זה הראב"ד בהגה להלכות בית הבחירה ו, יד?

לשואל, שלום! דברי הרש"ש הללו תמוהים מאוד, ומנוגדים לפסוקים מפורשים על קביעות מקום המקדש לעולם, כגון בתהלים פרק קלב יג-יד: "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ". וכן במלכים א פרק ט פסוק ג: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", וכן למקורות רבים בחז"ל ובפוסקים, וראה למשל את דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ב ה"א: "המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם". אין לכך קשר לדעת הראב"ד שציינת אליה, הסובר שקדושת המקדש בטלה בחורבנו. יש להבדיל בין שני מושגים של קדושת מקום: קיימת קדושה רוחנית-סגולית, שנובעת מכך שזהו המקום שבחר ה', וקדושה זו קיימת מעולם ועד עולם. וקיימת קדושה במובן ההלכתי המחייב לכל דיני המקום, שהיא תלויה גם בקידוש המקום על ידי בני אדם, כגון דוד ושלמה ועזרא הסופר, ועליה כתב הראב"ד שקדושה זו בטלה בחורבן. לדוגמא: קדושת מקום המקדש מוזכרת כבר בעקידת יצחק, ובכל זאת ברור שמותר היה לטמאים להיכנס לשם עד שדוד המלך קנה את גורן ארוונה היבוסי וקבע אותו כמקום המקדש (הבחנה זו בין סוגי הקדושה קיימת גם בעניין קדושת ארץ ישראל, כפי שהאריך בכפתור ופרח פרק י: זוהי "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה", ובכל זאת קדושתה המלאה לעניין חיוב כל המצוות התלויות בה תלויה גם בקידושה בפועל על ידי עם ישראל). נמצא שגם לפי הראב"ד חובה לבנות את המקדש אך ורק בהר המוריה, אלא שלפי דעתו לשם חידוש המקדש והקרבנות עלינו גם לבצע פעולת קידוש של המקום על ידי בני אדם, ואין להסתמך על מעמד הקידוש שהיה בבית ראשון או שני. רבים כבר תמהו על דברי הרש"ש, ואציין ביניהם את הציץ אליעזר (ח"י סי' א אות מב). הוא מוכיח כאמור שגם לפי הראב"ד אין כל יסוד לשיטה זו, ומציין בין היתר לתוספות בשבועות טז ע"ב ד"ה קדושת עולם, הכותבים שהגמרא קוראת למקום המקדש "קדושת עולם" מפני שאפילו לפי הדעה שקדושת המקום בטלה - אי אפשר לשוב ולקדש אלא את אותו מקום עצמו. וראה בדברי הרש"ש עצמו בסנהדרין ב ע"א, שכתב שאי אפשר להוסיף על קדושת הר הבית מעבר לגבול חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (אך גם זה קשה, לאור נבואת יחזקאל על רוחב הר הבית לעתיד לבוא, עיין ביחזקאל מב, טז-כ וברש"י לפס' כ שם, ולאורך הקנה השווה שם פרק מ, ה). יש שביארו את דברי הרש"ש על פי תיאורים ניסיים שונים, שלפיהם המקדש יישאר במקומו ובכל זאת יהיה גבוה יותר ורחוק מהעיר, עיין שו"ת ישכיל עבדי ח"ב, קונטרס אחרון, יו"ד סי' יא. אגב, גם המלבי"ם (יחזקאל מח,לה) כתב שלעתיד לבוא יהיה מרחק מ"ה מיל בין ירושלים להר הבית, אבל נראה שכוונתו שהר הבית יישאר במקומו והעיר תתרחב ותתרחק. על כל פנים, אי אפשר לבטל דברים יסודיים ביהדות על סמך אמירה תמוהה של חכם אחד, חשוב ככל שיהיה. יש להשאיר זאת ב'צריך עיון' או להתאמץ ליישב באופן שמסביר אותו בהתאם לכל התורה ולא להתאים את כל התורה לאמירה התמוהה.