שלום כבוד הרב, יש לי שאלה שמעניינת אותי מאוד. הרי ידוע שברכה ראשונה על היין "בורא פרי הגפן" פוטרת אותנו אך ורק על משקין, וברכה אחרונה "על הגפן" פוטרת אותנו מ"בורא נפשות". אך אם ובמידה לא שתה שיעור של רביעית מכוס היין עדיין פטור מלברך ברכה ראשונה ש"הכל" על משקין ומה תהיה ברכה אחרונה? (כל זאת כמובן שרצה לשתות משקה מיד אחרי היין).

לשואל, שלום! גם מי שלא שתה רביעית מהיין פוטר את שאר המשקים מברכה, אך יש מחלוקת באחרונים האם יש בכל זאת שיעור מינימלי כדי שהיין יפטור: יש אומרים שדווקא אם שתה "כמלוא לוגמיו" (רוב רביעית, כ- 50 סמ"ק), ויש אומרים שאפילו השותה מעט יין פטור מלברך על שאר המשקים. הלכה למעשה נראה לענ"ד יותר כדעה הראשונה, שמי ששתה מעט יין יברך "שהכל" על שאר המשקים, אבל מחמת הספק כדאי לצאת ידי הדעה השניה, דהיינו שמי ששתה רק מעט יין יברך "שהכל" על משהו אחר או ישמע ברכת "שהכל" ממי שלא שתה יין. זוהי שאלה מצויה הלכה למעשה בקידושים בבית הכנסת, שיש השותים מעט מאוד מהיין ואחר כך שותים משקים אחרים, ורצוי שיברכו "שהכל" על דג מלוח וכדומה. לגבי הברכה האחרונה, מי שלא שתה רביעית לא מתחייב בברכת "על הגפן", ואם שתה רביעית ממשקים אחרים צריך לברך עליהם "בורא נפשות". הרחבה: לגבי הברכה הראשונה נחלקו אחרונים, האם די ביין בשיעור כלשהו כדי לפטור את המשקים האחרים, או שצריך שיעור "כמלוא לוגמיו", או דווקא כשקבע סעודה הכוללת שתייה של כמה כוסות יין. המחלוקת הובאה בביאור הלכה (סי' קעד ס"ב ד"ה יין), והכריע כדעה האמצעית (וראה גם שער הציון סי' רח סק"ע, שנקט בפשטות כדעה זו. אך בביאור הלכה הנ"ל המליץ לכתחילה לצאת גם ידי הדעה הראשונה, שמי שלא שותה מלוא לוגמיו יברך "שהכל" על משהו אחר או יבקש ממי שלא שתה מהיין כלל לפטור אותו בברכה על המשקים. בשו"ת יחווה דעת ח"ה סי' כ כתב בשם המשנ"ב להיפך, שמן הדין די בטעימה כלשהי ורק לכתחילה הצריך מלוא לוגמיו, ודבריו קשים לענ"ד). הטעם שנקטתי כעיקר על פי הכרעת המשנה ברורה, משום שמלשונות כמה ראשונים ופוסקים נראה שהיין פוטר את המשקים דווקא כשיש קביעות של שתייה, כגון ברשב"א ובמאירי בברכות מב ע"א: "בקובע עצמו לשתות", וב'אהל מועד' (שער הברכות, דרך א נתיב ו): "הקובע עצמו לשתות יין פוטר כל שאר משקים", וכן באור זרוע (הל' סעודה סי' קנה), וראה גם במרדכי בברכות פ"ו רמז קלו ובדרכי משה סי' קעד סק"ו. וגם מסברה נראה כך, כלשון שו"ת גינת ורדים (אורח חיים כלל א סימן א): "כי הסברא מסכמת בזה, שאין פת ויין פוטרין [אלא] רק כשקובע עצמו לאכול או לשתות, אבל אם באקראי בעלמא טעם כזית פת לראות אם נאפה הטב היטב או שאכלו בדרך רפואה... וכן נמי גבי יין אם שתה שלא בדרך קבע כגון להסדיר איזה ברכות דנשואין וכיוצא - אינו פוטר שאר משקין" (אם כי היה מקום לומר שהקביעות המדוברת איננה צריכה להיות על היין דווקא, עיין ברכת ה' לרב משה לוי זצ"ל פרק י סעיף פ והערה 310). לעניין פת הפוטרת מיני מאכל הכל מודים שמי שאוכל פחות מכזית פת אינו פוטר מאכלים אחרים (מגן אברהם סי' קעז סק"א ועיין אגרות משה או"ח ח"ד סי' מא). ואמנם בפרי מגדים ובמחצית השקל על המגן אברהם שם חילקו בין פת ליין בעניין זה, ובפמ"ג מפורש שאין צורך ברביעית יין, אך לא כתבו שאפילו כל שהוא פוטר. מצטרף לכך שיקול, שיש ראשונים שלא הביאו להלכה כלל את הדין שיין פוטר כל מיני משקים, ולדעתם למסקנת הסוגיה בברכות דין זה נדחה, עיין בערוך השולחן סי' קעד ס"ג. אם כן השותה מעט יין הרי זה ספק ספיקא, האם בכלל היין פוטר והאם בשיעור כזה. באשר לברכה האחרונה, הדבר פשוט יותר: כשלא שותים רביעית לא מתחייבים בברכת "על הגפן", ואם שתו רביעית ממשקים אחרים צריך לברך עליהם "נפשות", וכן כתב ב'שער הציון' (סי' רח סק"ע). אמנם בשער הציון שם התלבט שם כיצד לנהוג כששתו רוב רביעית, או אפילו כזית, מאחר שיש דעות שאפילו בשיעור זה יש לברך "על הגפן"; אבל התלבטותו לא ברורה, שהרי בפועל לא יברך "על הגפן" מספק, ואם כן במה נפטרו שאר המשקים? והעירו על כך באגרות משה (או"ח ח"א סי' עד) וב'שמירת שבת כהלכתה' פנ"ד הערה קז. נראה שגם מי ששומע ברכת "על הגפן" ממי שהתחייב בה אינו נפטר בברכת "בורא נפשות" על המשקה, כשם שהשומע ברכה ראשונה ולא שותה כלל מהיין אינו נפטר (משנה ברורה סי' קעד סק"ג).