תודה רבה מאוד לרב על התשובה המפורטת, אכן התברר לי כל הנושא. אך עדיין ברצוני לשאול האם בראשית התקנה שתיקנו לומר קדיש לאחר התפילה ולאחר לימוד תורה, כבר היה ה"חצי קדיש" או שאמרו רק "אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" ורק לאחר מכן נוסף שאר נוסח החצי קדיש?

כאמור, במקורות חז"ל לא מופיע נוסח הקדיש, אבל ברור שהמילה "אמן" מצביעה על נוסח כלשהו שקדם לה. אמנם בגמרא בסוטה מט ע"א בנוסח שלפנינו נאמר רק "יהא שמיה רבא" בלי "אמן" לפניו, אבל בכמה גאונים וראשונים מצוטטת הגמרא בסוטה בתוספת "אמן יהא שמיה רבא", וכך גם בשבת קיט ע"ב: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו...", וגם במדרש קהלת רבה פרשה ט, ז: "בשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהי שמו הגדול מבורך". גם הלשון "עונה" או "עונין" מלמדת שזוהי תגובה למשהו שנאמר לפני כן (וקשה לומר שזהו מענה רק לדרשה עצמה).