נשאלתי על נגנים שקנו דירה עבור אימונים, ועכשיו בא לגור דייר מעליהם ורוצה שיפסיקו כי זה עושה רעש, וגם לאשתו יש סבל מכאבי ראש. מה הדין?

תשובה לשאלה מעין זו אפשר לתת רק לאחר שמיעת שני הצדדים. ננסה לתת כמה נקודות מנחות מדברי חז"ל המשנה במסכת בבא בתרא (כ:) מחלקת בדין שני מקרים דומים אך שונים. בני החצר המשותפת יכולים למחות באחד מבני החצר שפתח חנות או רוצה לפתוח, והשכנים לא יכולים לישון מהרעש שעושים הנכנסים לחנות והיוצאים מן החנות. מאידך - אומרת המשנה שאדם יכול לעשות מלאכות בביתו, מלאכות אומנות תעשיותיות (קול הפטיש קול הריחים ) ואין השכנים יכולים למחות בו. ואכן חילוק זה נפסק להלכה בשולחן ערוך חושן המשפט סימן קנ"ו סעף ב'. שאלו האחרונים: אם טענת בני החצר היא ההפרעה הנגרמת מעוצמת הרעש אזי הרבה פעמים, רעש של פטיש/ריחיים או שאר מכונות תעשיתיות, חזק יותר ומפריע הרבה יותר מקול של לקוחות הנכנסים לחנות, ומדוע התירה המשנה את זה ולא את זה? יש שהסבירו את החילוק בכך שכאן מדובר בחנות ש"בחצר" ואילו שם מדובר בקול הפטיש ש"בבית", ובחצר המשותפת יכולים השכנים למחות במפריע שהרי רעש והפרעה זו יוצאים מן השטח המשותף בין שותפי החצר ואילו הבית הינו מקום אישי ופרטי של כל אחד מבעלי הבתים (סמ"ע סק' י) יש שחילקו בין קול שניתן להתרגל אליו, שהוא חוזר על עצמו (כקול הפטיש/ המכונה וכדו') לבין קול הנכנסים ויוצאים שהוא אינו חוזר על עצמו והיום הוא כך ומחר הוא כך (תלוי בכמות הקונים ובסוג האוכלוסיה של הקונים, רעשנים וכדו' גילאים שונים וכו') (נתיבות משפט האורים שם סק' א) ויש שחילקו בין דבר שניתן לעשותו במקום אחר לבין דבר שאי אפשר לעשותו בשום מקום אחר כי אם בביתו והמניעה מאדם לעשותו בביתו היא פסיקת חיותו ופרנסתו וגורמת לו להפסד שאינו בר תיקון. (שו"ת רלב"ח סימן צ"ז ) אשר על כן יש לחקור ולדון בגדר אותה דירת אומנים. על פי הכללים שפרטנו לעיל. ולפי אומדן הדיינים. האם האנשים האלו כולם בעלי הדירה בשותפות? או שמא בעלים אחד שמשתמש בשלו ומזמין את חבריו. האם לא ניתן לערוך אימונים אלו במקום אחר? האם ניתן להתרגל ל"רעש" מעין זה? בנוסף יש לברר את המושג של "איסטניס". אדם שרגיש במיוחד באופן בלתי שיגרתי מן האחרים לרעשים כאלו וכדומה להם, (אלא שאדם כזה צריך להיות "מאובחן" באופן רשמי כאדם כזה ולא כל אחד יכול לטעון שהוא רגיש לרעשים ואיסטניס ) אדם כזה יכול לטעון ולבקש להפסיק רעש כזה אף שהותר במקרה של אנשים רגילים (חושן משפט קנ"ה סעיפים ל"ט ו מ"א ) כמובן כל הכללים הללו מדברים רק כאשר אין "מנהג מדינה" מפורש אחרת, ובמקום שיש מנהג מפורש יש לנהוג על פיו.