עקב הבגרות בגמרא שיש לי בעוד יומיים, אני לומד כמה דברי ראשונים ואחרונים בנוגע למצוות הסבה, והגעתי שם לציטוט מסוים שאומר "בטל הטעם - לא בטלה התקנה" - א) למה? מה ההגיון? ב) האם זה תקף בכל המקרים? תודה!

שלום א. ההגיון שעומד מאחורי כלל זה הוא שלא את כל טעמי התקנה גילו לנו חכמים וממילא אף אם טעם מסוים לא שייך בימינו מכל מקום יתכן שטעמים אחרים שהביאו לתקנה עדין שייכים ועל כן אין לבטל את התקנה. ב. כעקרון כלל זה תקף בכל המקרים שקשורים לענייני אורח חיים ויורה דעה. פעמים שבנושאים הקשורים לחושן משפט לא יחול כלל זה. יום טוב, ובהצלחה.