שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • שאלות כלליות

קידוש בליל שבת בבית הכנסת

undefined

הרב הראשי דוד לאו

ד תמוז תשע"ד
שאלה
בקהילה שלנו נוהגים לקדש על היין בליל שבת אחרי התפילה, כמנהג אבותינו מדורי דורות. לאחרונה קמו חלק מהמתפללים וערערו על המנהג שלנו. מפני שלא אוכלים בבית הכנסת, ובעצם הקידוש הוא לא במקום סעודה. מעבר לשאלה על שמירת המנהגים, אבקש להבין האם אבותינו לא ידעו את ההלכה של "קידוש במקום סעודה"? ואם כן, איך קידשו בכל זאת.
תשובה
ראשית אציין ששמירת המנהגים היא דבר חשוב מאד, חלילה לנו מלזלזל במנהגי אבותינו, ובודאי שאל לנו להתנשא ולומר שאנו יודעים יותר מהם! הדיון הלכתי סביב קביעת מנהגי בית הכנסת צריך להתנהל תוך זהירות מלשנות מנוהג שנהגו ראשונים. בפוסקים הוזכרו ביטויים חריפים אודות החובה להחזיק במנהג. בתשובה אתייחס אם כן רק לשאלה המסוימת, אודות המנהג לקדש בליל שבת בבית כנסת. הסוגיה שהעלית היא מחלוקת רב ושמואל בתחילת פרק עשירי במסכת פסחים. לדעת רב אפשר לקדש בכל מקום, ולדעת שמואל חובת קידוש היא דווקא במקום שבו אוכלים: "אין קידוש אלא במקום סעודה". הגמרא מסבירה שלרב הקידוש הנאמר בבית הכנסת מוציא ידי חובה, משום שאין צורך שקידוש ייעשה במקום סעודה, ולכן שומעי הקידוש בבית הכנסת לא יצטרכו לקדש שוב בביתם. גם אם יצטרכו לחזור על הקידוש בבית, אין זה בגלל חובה שלהם, אלא כדי להוציא ידי חובה את בני הבית, אלו שלא היו בבית הכנסת. אך לשמואל, הסובר שקידוש צריך להיעשות רק במקום סעודה, שואלת הגמרא איך אפשר לצאת ידי חובה בקידוש הנאמר בבית הכנסת, ועונה שמכיוון שהיו אורחים שהיו ישנים ואוכלים בבית הכנסת, ולכן נחשב המקום למקום סעודה. כיוון שהלכה כשמואל, היות שכיום לא נוהגים אורחים להתארח וללון בבית הכנסת, יש לדון האם אכן יש עדיין מקום לקדש שם. תוס' שם כתב שלשמואל, קידוש הנעשה שלא במקום סעודה נחשב ברכה לבטלה. אם כן צודקים לכאורה המערערים, שרוצים לבטל את הקידוש אצלכם. הר"ן שם כתב, שמכיוון שבכל תקנת חכמים הכלל הוא שאף אם בטל הטעם עדיין לא בטלה התקנה, ומכיוון שכך, אף שבטל הטעם איננו מבטלים את תקנת חכמים. הבית יוסף (או"ח סי' קסו) מביא את תשובת המהר"ם מרוטנבורג שכתב שכמו שאיננו מבטלים את ברכת מעין שבע שתוקנה כחזרת הש"ץ בתפילת ערבית בליל שבת, שתקנו כדי שכל המתפללים ייצאו ביחד מבית הכנסת, ועל ידי תוספת זו יסיימו גם המאחרים את תפילתם עם הקהל, ואף שבימינו בטל הטעם, ואין חשש סכנה ביציאה מבית הכנסת, בכל זאת לא בטלה התקנה. אך נראה לעיין בדברי המהר"ם מרוטנבורג, כי תקנת ברכת מעין שבע היא תקנה קבועה, ואכן צריכים תוקף בית דין כדי לבטלה, אך קידוש בבית הכנסת אך יש לעיין בדברי המהר"ם. חזרת הש"ץ בליל שבת תוקנה בתקנה כחלק מהתפילה, וכל שינוי ממטבע שטבעו חכמים בתפילה מחייב תקנת חכמים כדי לבטלה, אך הקידוש בבית הכנסת הוא לאחר התפילה ואין זה מנהג שצריך בית דין לבטלו. רב נסים גאון כתב שם לבאר שקידוש במקום סעודה, אין כוונתו שהקידוש חייב להיות במקום בו הסעודה בפועל, די בכך שהקידוש מתקיים כשיש כוונה ללכת לסעודה מיד לאחריו, ואז אפשר לצאת ידי חובת קידוש, גם אם הקידוש לא יהיה במקום הסעודה ממש. גם בדברי רבינו יונה שהביא הרא"ש למדנו שמכיוון שקידוש במקום סעודה הוא מדרבנן, ואילו מדאורייתא אפשר לקדש בכל מקום, ומכיוון שקידוש בבית הכנסת מועיל מדאורייתא, אף שאין שם אורחים שאוכלים וישנים שם, לכן אומרים אותו, אף על פי שמדרבנן צריכים לקדש שוב במקום סעודה. אמנם לרב נסים גאון ולרבינו יונה למדנו שאפשר לקדש גם שלא במקום סעודה, אך לא למדנו בדבריהם מדוע צריכים לקדש בבית הכנסת, כאשר אין אורחים מה עוד שלרבנו יונה אין מי שיוצא ידי חובה בקידוש זה. תוס' שם הביא בשם רב נטרונאי גאון שמה שאמרו חז"ל שיש מעלה בקידוש שעוזר לריפוי מאור עיניו של אדם זה דווקא בקידוש שבבית הכנסת, לדבריו אפשר להבין שיש סיבה מיוחדת לקדש בבית הכנסת, אך לא מצאנו כן בשאר הראשונים. בדברי האור זרוע נראה אכן שיש מעלה מיוחדת בקידוש בבית הכנסת, כי כתב האור זרוע (ח"א סי' תרנב אות ט) שיש לקדש את יום השבת דווקא בציבור, ולהעיד על קדושת היום בציבור. ביאור הדברים הוא, אמנם שונה קדושת שבת מקדושת ימים טובים, שבהם אנו חותמים את הברכה באמירת "מקדש ישראל והזמנים", כי עם ישראל הוא המקדש את הזמנים והמועדים, בניגוד ליום השבת שבו אנו אומרים "ברוך אתה ה' מקדש השבת", כי בורא העולם הוא מקדש את יום השבת. אבל עדיין נצטווינו במצות "זכור את יום השבת לקדשו" לקדש את היום הזה. מעתה, כמו שבית הדין מקדשים במעמד קהל את החדש וממילא גם את החגים, כן יש מקום לקדש בפומבי את יום השבת, ומכיוון שתקנו חכמים שהקידוש יהיה במקום סעודה, דהיינו בבית, מקום מושב בני המשפחה, יש מקום להשאיר על כנו את תקנת חכמים המקורית של קידוש בבית כנסת, שבקידוש פומבי זה יש ביטוי קדושת שבת על ידי הציבור, ואין לבטלו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il