האם צוללן מברך הגומל דווקא אחרי שהיה מסויימת במים?

לשואל, שלום! מסתבר שיש לברך אחרי כל צלילה שהיא. ומי שצולל מספר פעמים בזו אחר זו, יברך ברכה אחת אחרי כולן כשיגיע לביתו. אני משער שהרקע לשאלתך הוא מנהג הספרדים, ולפיו על נסיעה בדרך מברכים רק בשיעור פרסה. כך לשון השולחן ערוך סי' ריט ס"ז: "באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים. ובספרד נוהגים לברך, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה; ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר - אפילו בפחות מפרסה". בפרטי מנהג זה של הספרדים יש מחלוקת, האם גם כשלא הולכים ברגל אלא בכלי תחבורה מהירים יש לנקוט בשיעור פרסה (כך כתב באורחות חיים הל' ברכות סי' סב בשם המהר"ם מרוטנברג לגבי תפילת הדרך בהפלגה), או שמא יש לתרגמו למרחק זמן של הליכת פרסה, כגון לנסיעה במכונית במשך שבעים ושתיים דקות (כך הכריע בשו"ת יביע אומר ח"א סי' יג וח"ב סי' יד). לפי זה, מי שמפליג באוניה בימינו, על פי מנהג האשכנזים אינו מברך בדרך כלל, מפני שאוניות הנוסעים בימינו בטוחות מאוד ב"ה והחשש מטביעה מזערי (שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' יא, וראו שם לגבי הפלגה ממושכת; וכעין זה כבר בביאור הלכה ריש סי' ריט, שלמנהג האשכנזים אין לברך על הפלגה בנהרות. אך באגרות משה או"ח ח"ב סי' נט כתב לברך גם בימינו בהפלגה בימים). ואילו על פי מנהג הספרדים יש לברך בהפלגה במרחק פרסה, או נמשכה יותר משעה ורבע (ברכת ה', מאת הרב משה הלוי זצ"ל, ח"ד פ"ו סעיף כא). אך לענ"ד המקרה של צלילה נכלל בהגדרת השו"ע "מקום מוחזק בסכנה ביותר". על פי סטטיסטיקה שקראתי, שיעור תאונות הצלילה בישראל עומד על 1/6500 צלילות. זהו שיעור גבוה הרבה יותר מאשר שיעור התאונות האויריות, וכידוע על טיסה נוהגים גם האשכנזים לברך הגומל ולהחשיבה כסכנה מיוחדת. לכן גם צלילה למשך זמן קצר טעונה ברכה. בדומה לזה כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' קטו) על סירות דייג, שאם הפליגו ללב ים יש לברך הגומל גם לפי מנהג האשכנזים.